בתשובה לאסתי, 04/03/03 19:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל יצירה אמורה לעמוד בפני עצמה. אבל גם לנתח אותה רק לכשעצמה יכול לעשות לו עוול. עובדה, מי שייגש לסרט הזה כסרט פרברים טיפוסי ולא יותר, ימצא את עצמו מבולבל מעט, שהרי האלמנטים הטיפוסיים של "חיי משפחה", "אהבת נעורים תמימה", "מסירות לעבודה" וכן הלאה, עוברים פה בלבול ועיוות - במקומם יש לנו השתמטות מעבודה, דיכוי אלים של ילדים, בגידות של בני הזוג, ניסיונות רצח, הומוסקסואליות לטנטית ועוד. ראייה שלו בהקשר תרבותי ותקופתי רחב יותר מסייעת להבין אותו. ואת יודעת מה? נסי לחשוב על סרט אחר של "גבר אמריקאי מתפרק". נאמר, מותו של סוכן (המבוסס על המחזה בשם זה). "סוכן" נגמר בסוף לא טוב, ועיקרו - ההכרה הכואבת של הבורגני הקטן לפני מותו בכשלון שלו מכל הבחינות: אישי, רגשי, עסקי, משפחתי, חברתי... ב"אמריקן" הגיבור מוצא את עצמו מרוצה, ממש אופטימי, למרות שהוא נתקל בכל הכשלים האלה ועוד רבים. אולי ההבדל בין השניים הוא, שב"אמריקן" הגיבור פשוט לא שם **ן 1 . החלום האמריקאי מתנפץ לנגד עיניו, והוא מנגן בנבל. אני לפחות לא מצאתי פה משמעות לחיים שמומלץ לאמץ. 1 הכנס פה כינוי עממי לאיבר הזכרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
[הערת פתיחה שולית: גם לגשת אל הסרט כאל "סרט פרברים טיפוסי" זה לסווג.. אולי אם לא מסווגים, לפחות לא בהתחלה, גם לא מתבלבלים?] אנסה להבהיר את עצמי: כשאני אומרת שהסרט הוא ניו-אייג' זה לא אומר שהסרט הוא "מניפסט רוחני" (ביטוי שלך איפשהו למעלה). זה אומר שהמסר ה/רגשי/ הכללי שנושב ממנו הוא ניו אייג'י. בתחילת הסרט לסטר אכן לכוד באותו אורח חיים פרברי, ובהרגשת חוסר המשמעות של החיים האלה, שהזכרת. אבל אז הוא בועט, ומתפטר מהעבודה. הוא ממשיך לבעוט, באותה ארוחת ערב שבה הוא מנפץ את הצלחת אל הקיר. הוא ממשיך ובועט בהתחילו לעשן גראס, ובהצטרפו לשכנים ההומואים שעושים ג'וגינג. מה שיש לנו עד כאן, לפחות בצד של לסטר, הוא מרד שמתוך יאוש, ולא "הארה". אבל בו-בזמן יש לנו הצופים חיזוק של גישת ה"אנטי", באהבה שמתפתחת בין בן-השכן וג'ני(?) בתו של לסטר. הוא מתאהב דווקא בה, ולא בחברתה בעלת היופי היותר נוצץ, כי הוא רואה בה איכויות אחרות, פנימיות. והוא גם אומר אח"כ לחברה שהיא סתם משעממת. אני לא זוכרת כרגע מה עוד היה שם אבל נראה לי שבסה"כ יש בסרט בניה איטית של מסר "אנטי", ששזור מהחוט של לסטר, ומחוטים אחרים, שאינם נגישים ללסטר, אך נראים לנו, הצופים. לכן- קורה לנו משהו מעבר למה שקורה ללסטר. [זו חצי תגובה למשהו שאמרת קודם, שאף אחד בסרט לא עושה מדיטציה. אבל הרי ה"ניו אייג"' לא חייב להיות באורח החיים או בתובנות של הדמויות בסרט, הוא יכול להתרחש רק אצל הצופים] איך שלא יהיה, לקראת הסוף, לסטר מסתכל באהבה בתמונות בתו כשהיתה קטנה, ומתחיל להבין ש- כן, יש בזה חשיבות, זה לא סתם כך. ובדיוק אז הוא נורה למוות. וכשמוסיפים לאנטי הכללי, ולתחילת ההבנה הזאת של לסטר, את הפתיחה והסיום, שאת זוויות הצילום המשמעותיות שלהם אני זוכרת טוב למרות הזמן שחלף, (ושעדיין לא אמרת לי מה /לדעתך/ הם עושים בסרט הזה..) ה"אנטי" מקבל איכות ניו אייג'ית. דבר אחד שברור לי- אני, ואחרים שאני מכירה, ושי כהן, שכתב את המאמר המקורי כאן- כולנו יצאנו מ"אמריקן ביוטי" בהרגשה /טובה/. וכשאני מנסה לקרוא לזה בשם, אני מוצאת ש-כן, שי צודק, זו הרגשה טובה מהסג הניו אייג'י. [לא טרחתי להגדיר זאת קודם לכן. בכלל אני לא חושבת שזה הסרט הכי טוב מהתקופה ההיא (לדעתי אין על "מגנוליה"...), ולא ממש נעצרתי להתעמק בעניין בזמנו]. לסיכום: לא מניפסט רוחני, אלא /הרגשה/ ניו-אייג'ית. זהו בערך :) נ.ב. חשד: היתכן שסם מנדס הבריטי התכוון לעשות סרט מהסוג שעליו את מדברת, אבל האולפן ההוליוודי, שיודע את נפש צופיו, התעקש להוסיף לזה את האלמנטים ה"ניחומיים", שהטו את הסרט לכיוון שקראתי לו פה ניו-אייג', ובהזדמנות זו גם הפכו את הסרט לשובר קופות? הממ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. את וחברייך אולי עוד מהווים איזו קבוצת מיקוד. ההתייחסות של שי כהן לוקה חמורות לדעתי, חלקית ושטחית. וממילא, לא אמרת מה לדעתך "קרה ללסטר". אחרי כל כך הרבה קטסטרופות משפחתיות, מה הביא אותו בעצם לחשוב שהחיים יפים? תמונת בתו? זה לא ממש מספיק, כי בתו ישבה מולו, בשר ודם, משך רוב הסרט (והוא דווקא בחר להסתכל ולפנטז על החברה שלה). האם לא ייתכן שהמעבר קרה אצלך ולא אצלו - שהתאמצת להלביש את האופטימיות שלך על הסרט? 2. באמת, אקח אותו שוב בהזדמנות ואשים לב לסצינות הפתיחה והסיום שדיברת עליהן. 3. בהחלט ייתכן שהוליווד ריככה את המסר. למעשה, "אמריקן" הוא סרט שיש בו מן החתרנות, אבל לא חתרני עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: ראיתי את הסרט רק פעם אחת, וגם זה לפני כשלוש שנים, וכל מה שכתבתי פה הוא מזיכרון בלבד. כדי לענות לך טוב יותר "מה קרה ללסטר" אצטרך לראות את הסרט שוב. לכן- ההתבוננות בתמונות וכו' זה לא כל מה שיש שם, זה רק כל מה שאני זוכרת כרגע... אבל אני יכולה בהחלט להבטיח לך שלא "התאמצתי להלביש" משהו על הסרט, הסרט התלבש לבד. (אולי דווקא את היא שמלבישה על הסרט קטגוריות ותיאוריות, עד שמרוב יער את לא רואה את העץ הבודד?..) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |