|
||||
|
||||
(2) אא"ט, היה מקרה דומה שבו הפרקליטות ענתה, בתשובה לתביעת פיצויים של פלסטיני שבן משפחתו נהרג (אב/אם מבוגר או ילד, לא זוכר בדיוק), בתשובה דומה. פדאוריסטיים/תקדיניסטיים/עורכי-דין-באופן-כללי - מישהו יכול למצוא את המקור? |
|
||||
|
||||
אשתו. ובשני המקרים היתה מעורבת פליאה אלבק בייצוג המדינה. |
|
||||
|
||||
מזכרון: "בנוסף לכל ההגנות הרגילות, צריך לטעון כי התובע רק הרוויח ממות אשתו, כיוון שבחייה היה עליו לזון ולפרנס אותה; ולכן נזקו הוא, לכל היותר, אפס." |
|
||||
|
||||
הסבר לניסוח ("צריך לטעון"): פליאה אלבק לא היתה הסנגורית בתיק; היא היתה אחראית בפרקליטות על הסנגור בתיק זה, והציטוט הוא ממזכר שהיא שלחה לו. לפחות בעיני זה עושה את זה פחות מזעזע. |
|
||||
|
||||
התכוונת לכתוב שהיא לא הייתה הקטגורית בתיק, נכון? |
|
||||
|
||||
לא. התיק היה תביעה אזרחית של האלמן נגד מדינת ישראל. פרקליטות המדינה, ובמסגרתה פליאה אלבק, נדרשו להגן על מ''י. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שע''פ מ''י יכול היה להמשיך ולבצע את עבודתו בעזרת פרוטזות. |
|
||||
|
||||
זה לא שהוא סתם יכול היה להמשיך לבצע את העבודה, הטענה הייתה שעכשיו יותר קל לו, כי את הפרוטזות, בניגוד לידיים, אין שום בעיה להכניס לשמן הרותח. |
|
||||
|
||||
וגם אפשר לעצב אותן ככפות, כך שיוכל ליצור את הכדורים ביתר קלות! גדול! השלב הבא, כמובן, הוא לשרוף למישהו את הפרצוף ולטעון שעשינו לו טובה כי הוא היה מכוער. |
|
||||
|
||||
לפעמים אני ממש מרגיש בר מזל שאני יהודי. |
|
||||
|
||||
יש לזה טיפול, פופק. ולפעמים זה גם עובד. |
|
||||
|
||||
טיפול למה, לזה שאני יהודי או לזה שאני מרגיש בר מזל? |
|
||||
|
||||
אה, את מתכוונת לטיפול תרופתי ואישפוז בכפיה, אני מעדיף שלא. |
|
||||
|
||||
אז כשאתה מרגיש בר מזל, הכי טוב שתשמור את זה לעצמך ותחכה שזה יעבור... |
|
||||
|
||||
לפי אחת הגרסאות ששמעתי, היה גם ברור שהמדובר הוא בסעיף הנזק הממוני, ולא בסעיף הנזק הכללי (סבל, אובדן תוחלת חיים, לא יודע מה), שעליו המדינה לא חלקה. |
|
||||
|
||||
ב"מקור ראשון" ראיון מעניין עם פליאה אלבק, דב הזכיר אותו בתגובה 287270 הנוגעת למאחזים. אלבק מתייחסת לשני המקרים שהוזכרו במעלה הפתיל: "אני חייבת להסביר. השתמשתי בביטויים מפסקי דין קודמים, כשהציטוט הזה למשל היה לקוח מפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט. לעצם העניין חשוב להבין: הערבי שתבע את המדינה הוא שבחר למדוד את סבלו בכסף. לכן השבתי לו באותו מטבע של מדידת סבל בכסף, כשאמרתי כי מותה של האשה למעשה רק חסך את המשך כלכלתה. לא התייחסתי כלל לצד המוסרי-ערכי של העניין. מעבר לכך, חשוב לי להדגיש כי הדברים לא נכללו בכתב הגנה. מדובר היה בתדריך שלי לעמית בפרקליטות, שבו הסברתי מה לדעתי הוא צריך לטעון להגנת המדינה, אבל משום מה זה הודלף". היה גם המקרה של מוכר הפלאפל הפלשתיני, שכתוצאה מפעילות חיילי צה"ל נכרתו שתי ידיו. הוא נאלץ להפסיק לעבוד, ואת אמרת שהוא יכול להמשיך לעבוד עם פרוטזות. "גם פה הדברים לא מדויקים. המוכר עצמו תבע פיצויים הגדולים פי עשרה מהסכום שקיבל, בטענה שזה מה שהוא הרוויח לפני כן. אני טענתי שבפיצויים שנפסקו לו, הוא יכול לשכור אדם שיעבוד במקומו בפלאפל ולא להפסיד. תמיד הסתמכתי על פסקי דין קודמים, ואת אותם הדברים הייתי אומרת חד-משמעית גם לגבי יהודים, אבל היה נוח לאנשים מסוימים להדליף וליצור בציבור את הרושם שאני מחזיקה בעמדות כאלה". יש בראיון כמה התבטאויות מפתיעות של אלבק; בין השאר, היא מאשימה את מדינת ישראל בכשלון הסכמי אוסלו ("כי מי שהפר את הסכמי אוסלו היה אנחנו. יום אחרי החתימה הטלנו סגר שלא אפשר לפלשתינים לצאת לעבוד"), אומרת שהיתה מוכנה לעזוב את ביתה שבעיר העתיקה תמורת שלום, ומייחסת למנחם בגין שינוי עמוק במדיניות הפקעת הקרקעות, לטובת הערבים דווקא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |