|
||||
|
||||
אם כך, קח בחשבון שאני (ואולי גם אחרים) אתייחס בחסר-רצינות (ההפך מ"יתר רצינות"?) למה שיש לך לכתוב. |
|
||||
|
||||
טוב, אם אתם מתייחסים ברצינות רק לדברים הנכתבים בסגנון אחד, ושופטים רק על פי זה ולא על פי התוכן, אין ביכולתי לעשות כלום. תתייחס אלי בחסר-רצינות, אני דווקא חושב (ביתר-צניעות) שהסגנון שלי מרענן בצורה מסויימת את היבשושיות השוררת פה לפעמים. ואם יש מאחוריו דברים של טעם - אנשים יקראו זאת. |
|
||||
|
||||
שים לב - דיברתי בשם עצמי, לא בשם אף אחד אחר. כלומר, אין ''אתם''. עם זאת, הוספתי שלדעתי איני היחיד, אבל יכול להיות שכן. בכל מקרה, כמו שאמרתי - לשיקולך. |
|
||||
|
||||
צודק, ובכן נא לקרוא את הודעתי הקודמת, בכל המקומות שבהם דיברתי בגוף שני רבים - בגוף שני יחיד. ניקח זאת לשיקולינו. |
|
||||
|
||||
כדי להיות ''מרענן'' לעומת ה''יבשושיות'' הפושה בכל, אתה צריך להיות משעשע ושנון. לקרוא לויצמן שירי ''שירימירי'' זה לא זה ולא זה. ואזכורה של סילבי קשת בנושא היה צריך להיות מספיק כדי להבהיר זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |