בתשובה לאפופידס, 23/02/03 22:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדובר בתפישה המיסטית הכורכת מחזוריות במספר המקודש שבע. אלוהים היה בורא את העולם על כל ברואיו ביום אחד, ואז היה העולם מתקיים שישה ימים ובערב היום השביעי היה עולה בלהבות, והכל היה נהפך לאפס כבימי תוהו ובוהו, שכן היום השביעי הוא יום חרם גמור, שבתון לה'. כך עשה הבורא עולם אחרי עולם והחריבו בכל פעם, במופלא ממנו לא נדרוש! כאשר נברא העולם השישי, קץ יוצר הכל בבריאה-הריסה זו, והחליט להאריך את ימי העולם לאלף שנה לכל יום, שיעמוד עולם זה לששת אלפי שנה, עד שבאלף השביעי יחריבו, ויקיים בו מצוות השמיטה. אז יאפס כל בשר, תיעקרנה הנטיעות ויכבו המאורות, וימח כל היקום. והיה לשבטי הארץ יום השבת, שבו ישבית אלוהים את כל אשר עשה ליום אבל, יום צום ועינוי נפש נורא. איש לא יצא ממקומו ולא יבערו ביום ההוא אש בכל מושבותיהם... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |