 |
נו באמת, לפעמים אני לא מבינה אנשים. אני מנחשת שהחברים שלך אינם ראשי השב''כ, אשר ברוב אומללותם נאלצים לשאת פלאפון ממקום למקום, כיוון שעתיד המדינה מונח על כתפיהם.
אם מישהו אומר לי שאין לו פלאפון אני מיד חושבת על כמה הוא מסכן, כי כשהוא ייתקע בחדר המדרגות לא יהיה לו איך לקרוא לעזרה, ואז אני נזכרת כמה מסכנה אני הייתי כשזה, ומקרים דומים, קרו לי.
והנה נסיון לפסיכולוגיה בגרוש - התגובה השטותית של ''כמה אני מקנא בך'' באה בדיוק כדי לתת את הרושם של ''גורל המדינה מונח על כתפיי'', ו''כמה הייתי רוצה להיות כמוך, סתם אדם רגיל, שיכול להיעלם לו לשעה-שעתיים ושום מבצע סודי לא יתמוטט בגללו''. אה, כמה טובים הם חייהם של האנשים הקטנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש