|
||||
|
||||
מה, על מה אתה מדבר? איפה יש כאן תההההההההההההההההום... |
|
||||
|
||||
אפנה אותך לציטטה מדברי יוסי גורביץ: "שתי סכנות גדולות אורבות לדמוקרטיה. האחת היא מאיסת הציבור בהליך הדמוקרטי. כאשר משתכנע הציבור כי לבחירתו אין משמעות, או שאין דין אחד לראובן ולבנימין...הוא הולך ומשתכנע כי הדמוקרטיה היא פסאדה, מסווה, לשלטונה של אוליגרכיה; מכאן אדישות כלפי הדמוקרטיה, סובלנות כלפי שחיתות - ורצון ב "איש חזק", שיתקן את העוול. הרצון באיש חזק הוא הסכנה החמורה השניה האורבת לדמוקרטיה;" אפנה אותך גם לספריו של פרופסור יעקב טלמון (כמו "הדמוקרטיה הטוטלילארית") שבהם הוא טבע והגדיר את המושג "דמוקטטורה". הספרים לא לפני אבל בדומה לאבחנותיו של יוסי, טלמון כתב על הנתק בין ציבור הבוחרים לבין הקבוצות בעלות העוצמה השילטונית. התהום הוא גם הראי שלא משקר שבפניו ניצב הציבור, בחזקת רגע האמת. כל אחד ישים את קלפיו על השולחן ללא כחל ושרק, ויתמודד אם המשמעות והתוצאות האפשריות. |
|
||||
|
||||
You've got a good sense of onomatopoeic humor which is clearly lost on some serious people.
|
|
||||
|
||||
thanks. i had no idea the situation causes ppl to be *that* serious...
|
|
||||
|
||||
ולענין התהום וההתייחסות הרצינית - מאיר אריאל ז"ל כבר כתב שיר עליז ומשעשע בשם "שני מקסיקנים", אודות חואן וחוזה, שני מקסיקנים, ועל תלאותיהם בנפילת חואן לתהום שוב ושוב. השיר מסתיים במלים: "...מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להיגמל מזה..." מאוד אקטואלי, בהתרגש עלינו ביבי המקמבק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |