בתשובה להאייל האלמוני, 11/02/03 10:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלמוני חכם אכן צדקת, קפבלנקה היה הרבה לפני פישר. ולא רק הוא. גם לאסקר היהודי גרמני, עוד בסוף המאה ה-19, ואיבה ההולנדי. ועוד כמה. (עפ"י "הקרב על הכתר" מאת שאול הון, ספריית מעריב, 1972). אולם מאז מלחמת העולם השנייה פישר היה היחידי שאינו תוצרת בריה"מ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. רק שמתוך הרשימה המכובדת, קפבלנקה הוא היחיד שהגיע מהעולם החדש. יש הטוענים שאם היו אליפויות עולם בתקופתו של מרפי (הראשון מבין שלושת ''ילדי הפלא של אמריקה''), הוא היה לוקח. נדמה לי שמעריציו טענו שהוא יכול לתת לאלוהים פרש פור, אבל מאד יתכן שאני סתם מתבלבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בובי פישר אמר שהוא מוכן לשחק בלי פרש עם כל אישה באשר היא ולנצח אותה (ולפני כמה שנים, אחרי הפרישה הממושכת, השתפן מדו-קרב מול יהודית פולגאר. עם פרש, דווקא). מרפי פרש מהשחמט התחרותי ב-1859; אלוף העולם הראשון, וילהלם שטייניץ, בחור ישיבה לשעבר, ניצח בדו-קרב הראשון על אליפות העולם את אדולף אנדרסן (פרופ' למתמטיקה וגאון שהובס ע"י מרפי עצמו בדו-קרב כעשור קודם לכן) שבע שנים מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בובי פישר ידוע כי הגאונות שלו בשחמט היא פן של אישיות לא מאוזנת. לסטפן צוויג יש סיפור מרתק בשם ''משחק המלכים'' שם מודגמת גאונות חד-צדדית. בקובץ הסיפורים שלו לילה מופלא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |