 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, מדובר על תאוריות שמתבססות על תורת המשחקים, לא על תורות שמנסות להסביר מוסר בצורה ישירה. (קח בחשבון גם שאני לא מתמטיקאי). לדוגמא, ניקח תחרות שבה כל משתתף בוחר מספר בן 0-100. מי שהניחוש שלו קרוב יותר למחצית הממוצע, מקבל $100, ובמקרה של תיקו, מחלקים את הפרס שווה בשווה. מכיוון שהמספר הגבוה ביותר שאפשר לבחור בו הוא 50 (חצי מהממוצע אם כולם יבחרו 100), על פי תורה רציונלית זה לא יהיה הגיוני לבחור מספר גדול יותר מ 50. מכיוון שתורת משחקים מבוססת רציונליות מניחה שרציונליות היא נחלת כולם, חוזרים על המסקנה הרציונלית לעיל ויכולים להגיע למצב שבו ישנו רק פתרון יחיד רציונלי - כולם בוחרים אפס. אבל, היכולת לנצח "תחרות יופי" כזו (למשל, בבורסה) לא באה בגלל שאפשר לחשב מהו הפתרון הרציונלי היחיד אלא למעשה, היכולת להעריך לאיזה הערכה יגיע המשתתף הממוצע. ז"א יש הבדל בין מה שהמשתתפים אמורים ought לבחור עפ"י תורה רציונלית, לבין מה שהם בוחרים למעשה in fact. אנשים בד"כ לא מתנהגים לפי מה שמתחייב מהידע הרציונלי הכללי. אתה צודק שהרציונליות היא גם כן תוצר טבעי, אבל לא על זה מדובר. מדובר בהאם אפשר לתאר התנהגות (מוסרית) לפי עקרונות רציונליים (קרי, כאלה שאולי ניתן לייצגם באופן מתמטי), או לפי עקרונות של למידה אינטראקטיבית מתמדת, דינמית ומשתנה לפי הזמן, המקום והמשתתפים. יכול להיות שגם לפי מודל של למידה חוזרת ונשנית המשתתפים יבחרו בסוף מספר קטן (וסקירמס מפנה למחקרים רבים שמראים שאכן זה מה שבאמת קורה). אבל, מודלים להתנהגות לפי התאמה התפתחותית מאפשרים הסברים גם למקרים בהם ישנה חריגה מהכללים הנוקשים של הסבר רציונלי. עכשיו, לגבי ההשוואה בין מוסר שניתן "מבחוץ" - ניכפה על האדם על ידי אל (רציונלי כביכול) לבין מוסר שמוסבר על ידי תאוריה התפתחותית כזו או אחרת. להדיוט כמוני, נראה שעל פניו תאוריה כזו ("מבחוץ") לא מסוגלת להסביר מדוע למשל יש שינויים בהתנהגות של בני אדם ספציפיים תוך גדילתם מינקות לבגרות. מדוע יש הבדל בין התנהגות של חברות שונות, באותו זמן אך במקומות שונים (אפילו קרובים זה לזה גאוגרפית). מדוע חברה מסוימת משנה את התייחסויותיה המוסריות לאורך זמן. והכי מעניין, מדוע אפשר למצוא דפוסי התנהגות שניתן לראות בהם פרוטוטיפ מוסרי, אצל חיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הבה נעזוב את הכוח העליון כמקור המוסר, אחרת אני ושכמותי נהיה פטורים לגמרי מכל מעשה מוסרי. אולי צריך להסביר: מישהו יכול לטעון שאני נולדתי עם ציווי מוסרי טבוע בי כי כך רצה האל, אבל אתאיסט כמוני חייב להתייחס לנטיה מוסרית כזאת כאל פגם גנטי שעליו להתנער ממנו, אם ההצדקה היחידה לקיומו היא ישות בה אינו מאמין. אני לא מוכן להתייחס למוסר כאל ספחת שהייתי רוצה להשיר מעלי. אשר לשאר, נדמה לי ששוב אינני לגמרי מבין. כל הנושא של התפתחות המוסר שנראה ממבט ראשון נוגד עקרונות אבולוציוניים זכה לטיפול די נרחב (דילמת האסיר החוזרת, אני מניח שאתה מכיר את הנושא) וכמדומני שמה שמוסכם הוא שבעצם *אין הבדל* בין מוסר שמושתת על עקרונות רציונליים אגואיסטיים לבין "למידה אינטראקטיבית מתמדת, דינמית ומשתנה לפי הזמן, המקום והמשתתפים" - באותם מקרים בהם הרציו מסוגל לעשות את הניסוי המחשבתי הנדרש בלי לערוך את האינטקרציה בפועל. כמובן שאני לא מתייחס לכל מקרה אפשרי, אלא לנטיה המוסרית ה"טבעית" שלנו. ייתכנו בהחלט מקרים בהם המימוש של הנטיה הזאת אינו אפשרי בלי לערוך בפועל סדרה של "ניסויים" (אינטרקציות) ולקבל החלטות "אמפיריות". החלק היפה הוא שהתהליך הזה עצמו רציונלי - ומוסרי בדרכו - אף הוא. אם לחזור לרגע לדילמת האסיר, הטקטיקה המנצחת ברוב ה"חברות" של תוכנות היא "עין תחת עין", שבעצם הגדרתה מתבססת על ניסוי ותעיה, ובה בעת היא רציונלית מאד. חוששני שעל זה צריך להרחיב מעבר למה שהמקום והזמן מאפשרים לי. אולי הגיע הזמן למאמר על דילמת האסיר, ואם משרד הפנים יסכים לשנות את שמי לשוטה הכפר הגלובלי אולי אתפתה לכתוב אחד כזה, בעקבות המאמרים המרתקים של הופשטטר בספרו Metamagical Themas (ושאלת טריוויה: מי יודע מה מקור השם הזה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לשאלת הטריוויה: כל מי שקרא את ההקדמה לספר, ועוד כמה (ששמעו מכלי שני, או קראו סיינטיפיק אמריקן, או מנחשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, או קיי. השאלה ה*אמיתית* היתה מאיפה אני יודע את זה, ועכשיו הזכרת לי שקראתי את זה בהקדמה. קבל שתי נקודות שניתנות למימוש במשביר לצרכן הקרוב למקום מגוריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה הראשונה - אתה יודע שעבור אנשים מאמינים המסקנה היא בדיוק הפוכה. אם אין אלוהים הכל יהפוך לתוהו. לפי הדעה שלך המוסר צומח ומתפתח כמו נוצות של טווס - עקרון התאימות והברירה הטבעית (פחות או יותר). המאמין באל-שולת (כך) חושב שיש צורך באבא רחום אך תקיף שקובע את חוקי הבית. (זה די בהכללה משום שישנם הוגים שמודעים לעובדה שישנם "חוקי מוסר טבעיים", אם כי אני לא בטוח שאפשר לפרש מזה שהם מדברים על אותו טבע אבולוציוני כמוך). אשר לשאר - נראה לי שאנחנו מסתובבים באותה סמטה. כתבתי על תאוריות המסבירות התנהגות מוסרית/חברתית לפי תאוריות משחקים מבוססות רציונליות מול כאלו שמבוססות על התפתחות ולמידה. כתבת: >מוסר שמושתת על עקרונות רציונליים אגואיסטיים >לבין "למידה אינטראקטיבית מתמדת, דינמית >ומשתנה לפי הזמן, המקום והמשתתפים" אך אני חושב שנכון יותר לכתוב (בהקשר של התגובה הזו) שלא "מוסר שמושתת על וגו"' אלא "איזה תאוריה יכולה לתת הסבר טוב יותר". ז"א, הסבר שעל פיו התנהגות מוסר הוא תהליך של חתירה רציונלית לפתרון יחיד "נכון", לעומת תהליך שנובע מאינטראקציה ולמידה והתאמה "ניסוי וטעיה". למשל, בניתוח דילמת האסיר, סקירמס כותב שלמרות שהמודל דורש זוגות אקראיים, ישנם מספיק מחקרים המראים שבמסגרת של אבולוציה ביולוגית, הזוגות אינם נבחרים בצורה אקראית. כך, תאוריה כללית יותר המבוססת על משחק אבולוציוני (כדי להיות יותר ברור באנגלית הוא כותב more general evolutionary game theory) מאפשרת הסבר טוב יותר. בהסבר לדילמת האסיר שמבוסס על משחק רציונלי, לבגידה ולהלשנה יש את הסיכויים הטובים ביותר. אבל, הסבר מבוסס אבולוציוני, בתנאים מסוימים, יש יתרון ליעילות, שזו באה כשכולם משתפים פעולה. אחרים מתייחסים אליך כמו שאתה מתייחס אליהם (מוכר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אנחנו באמת מסתובבים באותה סמטה, ולכן אני משאיר את הדברים כך, כלומר בחוסר יכולתי להבין את דבריך. אולי אמאזון יזכו כתוצאה מכך בכמה דולרים מכיסי. ורק הערה קטנטנה למשפט האחרון שלך: האחרים מתייחסים אליך כמו *שהם חושבים* שאתה מתייחס אליהם. תוספת משמעותית מאד, ואם ארצה לדייק עוד יותר: האחרים *מנסים לגרום לך לחשוב שהם* מתייחסים אליך *לפחות* כמו *שהם חושבים ש*אתה מתייחס אליהם. נדמה לי שכל זה נדון ב"גן האנוכיי"1 שמוכר לרבים כאן. __________________ 1- אוף, ממש מכאיב לי לכתוב "אנוכיי" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |