 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים איתך שאין סיבה אחת לאינתיפאדה וגם לדעתי הנסיגה מלבנון, גם חוסר הנחמדות של ברק, ואולי גם ביקור שרון תרמו לפריצתה. עם זאת,נראה לי שמשקלם של שלושת הגורמים האלו ביחד אינו מכריע. בפרט, אני מאמין שהיא היתה פורצת גם לוא שלושתם לא היו קורים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת יודע. קודם כל, כנראה שערפאת לא היה מוכן להגיע לסוף הסכסוך. ברק היה מוכן לדעתי. אבל, ייתכן מאוד שערפאת ייצג את העם הפלסטינאי יותר טוב מאשר ברק ייצג את העם היהודי, וזו דווקא מחמאה לברק. הכוונה שלי היא שנראה ששני העמים לא היו בשלים לפתרון. שני העמים הם אחרי שנים של שטיפת מוח כאשר לפליטים הפלסטינאים סיפרו שהם עוד יחזרו לבתיהם, ולישראלים מכרו את א''י השלמה עם ירושלים רבתי. ברק היה מוכן לצעוד קדימה מעבר לקונצנזוס ולקוות שהוא יסחוף את העם אחריו. ערפאת לא היה מוכן, או לא יכל לעשות את זה. בסופו של דבר כנראה שנצטרך לחכות עד ששני העמים יתפכחו מהחלומות הבלתי-מציאותיים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קרה אחרי שברק הצליח לדחוף את יאסר לתוך החדר, למרות התנגדותו שכולנו ראינו בטלוויזיה. ברק: שמע יאסר, אה... אני לא יודע איך להגיד לך. יאסר: סחתיין, אחי. תדביר חובשי, תרגיש כמו אתה בפית. אהוד: אה, אמרו לך, אה, שאחרי שלושה שלבים תקבל הכל. אז... יאסר: אז? מה אז? אהוד: תראה, אני לא יכול לתת לך הכל. יאסר: מה לא יכול? מה? קסס... ביל: Relax. Please, let him go on. אהוד: לא יכול. העם לא יתן לי. קואליציונית אין לי רוב ובכלל. יאסר: תגיד אתה בא לעבוד עלי? הקודמים שדיברתי איתם לא דיברו ככה... אהוד: אני מצטער. הם אלה שעבדו עליך, לא נעים לי להגיד לך. אבל לפחות תדע שאני היחיד שלא עובד עליך ויש לי בשבילך הצעה משו משו. לא בשלבים! בפעם אחת - כדאי לך לקחת עכשיו, זה פחות ממה שנתנו לך אבל אף אחד לא יתן לך יותר מזה. תחשוב על זה כמה דקות, ותסלח לי שעבדו עליך. יאסר: כן, אתם עבדתם עלי? אתה חושב שאתם עבדתם עלי? חה חה אתם היאהוד חושפים עצמכם חכמים, לא מסתכלים איך אומרים אצלכם באותיות הקטנות שכתוב שאנחנו גם רוצים זכות שיבה? אז עכשיו אנחנו רוצים גם זכות שיבה וגם את הכל וגם יש לנו נשק ועוד חודשיים בעזרת אללה אנחנו פותחים עליכם כזאת אינתיפאדה... ביל: why wo'nt we stop now for a drink, and I have new pidtures of girls, if you want to look. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם היה שווה לנו להמשיך לשלם כל הזמן בדם רק על מנת לא להוסיף לפלסטינאים את הלקח ההוא. כמו כן, קשה לי לדמיין איך ישראל היתה מסוגלת לעמוד באינתיפאדה תוך כדי שהיא מחזיקה חזית שנייה בלבנון. נראה לי שהיינו נאלצים לגייס מילואים בהיקפים כאלה גדולים, שהמדינה לא היתה מסוגלת לעמוד בהם לאורך זמן. במצב כזה בהחלט ייתכן שהיינו נאלצים לסגת תוך כדי האינתיפאדה או בלבנון או בשטחים או בשניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מדמיין (כמה נח) שבמצב של שתי חזיתות, ישראל הייתה שואפת להגיע להכרעה מהירה לפחות בחזית אחת (כנראה הלבנונית), ומפעילה אמצעים ועוצמות חזקות ממה שהיא מרשה לעצמה בד''כ (לכן, כנראה בלבנון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו-כן המוראל בחזית הפלשתינית היה נמוך יותר בעולם ללא הנסיגה מלבנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזה היה מצליח, ויכול להיות שהיינו רק מסתבכים יותר. נדמה לי שקראתי איפשהו שהשאיפה של ערפאת היתה לגרום לישראל להפעיל עוצמות חזקות יותר, בשאיפה שזה יביא להתערבות בינלאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה עוצמות היא היתה מפעילה? חוזרת לקו הארבעים קילומטרים ופותחת חזית רחבה יותר ופגיעה הרבה יותר ללוחמת גרילה,שהמענה לה בחזית המצומצמת של סוף שנות התשעים היה יעיל בקושי. ישראל ניצחה את המערכה הראשונה של אינתיפאדת אל אקצה משום שהיא הצליחה לבודד את הסכסוך ולא לגרור אותו לסכסוך אזורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המענה בסוף שנות התשעים היה בעוצמות שישראל מפעילה בד"כ. לא צריך להיות אביגדור ליברמן בשביל לחשוב שלצה"ל יש יותר כ"א ממה שהועסק בגזרה ההיא, אפילו במבצעי "ענבי זעם" ו"דין וחשבון", ויותר כח-הרס (והרג) ממה שהופגן אז. נכון, אין לי מושג איך עושים את זה]1[, אבל הרעיון הוא לגבות מחיר כבד ואז להגיע להסכם הפסקת-אש או הפרדת-כוחות שהצד השני יתקשה לסרב לו (כלומר, בלי שום "הישגים" לישראל). מה שכתבתי הוא ההפך מלפתוח חזית רחבה יותר ופגיעה יותר: "לסגור" את אחת החזיתות. אם ב"לבודד את הסכסוך" אתה מתכוון לעימות פעיל רק בחזית אחת, זה בדיוק מה שאני אומר שישראל הייתה שואפת לעשות אילו עדיין היה עימות פעיל בזירה הלבנונית כאשר היה נפתח העימות בחזית הפלסטינית, ומצדי אתה יכול להגדיר את זה כסיבה לנצחון במערכה הראשונה וגו'. יכול להיות שברק סגר את החזית הלבנונית כהכנה לפתיחת החזית הפלסטינית מתוך אותו הגיון. 1 אבל אני לומד בהתכתבות זיהוי-מטוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הבעיות של המלחמה בלבנון או של הפאזה השניה או השלישית במלחמה הנוכחית עם הפלסטינאים שאנו נמצאים בתוכה,היא שקשה מאוד להפעיל עוצמות צבאיות בצורה יעילה מול לוחמת גרילה מיומנת המסתיעת באוכלוסיה אוהדת. ישראל הפעילה כוח צבאי רב יחסית ב"ענבי זעם" ו"דין וחשבון" ועדין בוססה בבוץ הלבנוני.ישראל מפעילה כוחות מינימלים כיום ומשיגה את מטרותיה (שקט יחסי סביר שמאפשר לה רכוז מאמץ בצד הפלסטיני) במחיר של מאזן אימה שביר. ישראל גם מוטטה את הרשות הפלסטינאית תוך השקעת כוח צבאי באמצע 2002 ב"חומת מגן ו"דרך נחושה".היא עדין מתבוססת במלחמת התשה ללא סוף מול האוכלוסיה הפלסטינאית.(ורק הערה הפלסטינאים מפעילים במקרה זה טרור וכמעט שנמנעים מהפעלת גרילה,בינתים) יותר מזה אני משער שגם האמריקאים בקרוב יצליחו למוטט בקלות את המשטר של סדאם.השאלה המרכזית היא מה יקרה בחודשים שלאחר המלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה אפשרית לשאלתך המסיימת נמצאת פה: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |