בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/02/03 19:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבר אחד בניתוח שלך לא ברור: מדוע לקח לפלסטינים *8 שנים* (1993 עד 2001)כדי להחליט שהגיע הזמן להמשיך במאבק? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משום שבמשך הזמן הזה הם קיבלו נשק ושטחים בלי תמורה, ולא היה להם צורך במאבק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא הדבר הכי ברור בניתוח שלי, וענה על כך, בעצם, האלמוני למטה, אבל ארחיב בקשר לכך. בהסכמי וואי של נתניהו הובטחו לפלשתינים שלושה עשר אחוזים, בפעם הראשונה שטחים שוממים שיש בהם פוטנציאל להקמת יישובים. לכן דובר כאן בויתור גדול, מנקודת הראות שלי אפילו יותר גדול מהויתור בחברון. אבל נתניהו עצר את הביצוע (''יתנו יקבלו. לא יתנו. לא יקבלו''). ברק, שבא אחריו ביטל באחת את מדיניות ''יתנו יקבלו. לא יתנו לא יקבלו'', הביע זלזול מופגן בעניין הנשק הבלתי חוקי אצל הפלשתינים ובהסתה הרשמית, ומיהר לממש את הסכמי ווי ולהעביר את אותם שלושה עשר אחוזים. בכך הגיעו, בעצם, הסכמי הביניים של אוסלו לסיומם. נכון שהפלשתינים היו יכולים לקבל עוד את ''הפעימה השלישית'', אך כיוון שהייתה הסכמה בין ישראל והאמריקאים שמדובר באחוז אחד בלבד, לא ראו בכך הפלשתינים חשיבות, ועברו לשלב הבא במאבקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, 7: 13.9.93 - 28.9.00 שנית, היו את מהומות מנהרת הכותל (שלושה ימים) - ספטמבר 1996, ואירועי יום הנכבה של 1998 - שגם אם היו קצרים היו בהחלט רמז שהפלסטינים שומרים לעצמם אופציה מלחמתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |