|
||||
|
||||
רפי רשף סובל זה שנים מתסמונת קולית קשה, שאין לה שם. ניתן לתאר אותה "בוא נתחיל משפט ארוך ומסועף בלי לנשום קודם, ונגמור אותו בלי אוויר. נראה כמה אפשר למשוך ככה". חולה מפורסם אחר, קשה אף יותר: דב אלבוים. |
|
||||
|
||||
השארת אותי בלי אויר. להזכיר את רפי רפש ודב אלבוים בנשימה אחת? כשאלבוים משתנק זה מהתענינות אמיתית בבן שיחו שלוקחת פנימה את המאזין. |
|
||||
|
||||
אבל מה עם שיעורים בנשימה נכונה? קשה לי מאוד להקשיב לאלבוים למרות כל השבחים שמרעיפים עליו, כי תמיד אני מתערבת עם עצמי מתי ייגמר לו האוויר. |
|
||||
|
||||
הוא פשוט מתאמן למקרה של התקפת גזים. |
|
||||
|
||||
''הסקרנות של ירון לונדון'' של אלבוים נראית לי תמיד מעושה ושטחית. הוא מפגין סקרנות, אבל הוא לא באמת מנסה להשביע את סקרנותו, ולכן גם לא מאפשר לצופים להשביע את סקרנותם. הוא נראה כמי שמוכן ללמוד רק דברים שאפשר לתמצת במשפט אחד, וגם אז -- רצוי שזה יהיה משפט שלו ולא של המרואיין. הרושם שלי הוא של טרחן בלתי-נלאה. |
|
||||
|
||||
לא מסכים איתך. עוד כמה שבועות אני אתפנה ואולי אכתוב דו''ח על ''חוצה ישראל''. |
|
||||
|
||||
ההתענינות האמיתית והסקרנות של אלבוים, היא מבוימת, או יותר נכון משוחזרת. היות ואני מכירה אחד ממראיניו (הפסל עזרא אוריון), אני יודעת שאלבוים מראיין את מראיניו במשך שעתיים לפני צילום הראיון, ובחצי השעה המצולמת והמשודרת, חוזר ושואל את רוב השאלות שהתשובות נשמעו מעניינות, לכן אם יש תחושה שהוא לא שאל את כל השאלות, (ולא השביע את סקרנותו), זה לא מדויק, הוא שאל ונענה, הצופה, בגלל מגבלת הזמן פשוט לא קיבל את כל התשובות. הספונטניות היא המבויימת, ועדיין, הוא מראיין נהדר, מעניין, עוסק בנושאים ואנשים שאף אחד לא מתעסק איתם, יש לו ידע רחב, הוא לא נותן הרגשה שהוא מנסה לשאול שאלות מכשילות ופרובוקטיביות כדי להוציא כותרות, וכן אני מאמינה שהוא אכן מתעניין בדברי מרואיניו, אחרת בשביל מה הוא עושה את זה, הוא לא חייב, והתוכנית איזוטרית מהרבי בחינות. |
|
||||
|
||||
אהוד אשרי אינו פוסל את הרדידות המכוונת של אלבוים: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |