בתשובה לאביב י., 10/02/03 17:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, תשובה כנה. למען האמת, אני מוצאת את עצמי אידיאליסטית-פרגמטית. לנסות לשנות בגבולות הקיים, בלי למות על זה. נראה ששנינו מסכימים על כמה וכמה הנחות, אולי יותר מכפי שנדמה. המסקנות הן הבעיה :-) אז ככה - סעיף 4 שלך, שהוא מסקנה משלושת הסעיפים הראשונים, מטשטש שתי עובדות חשובות: 4.א. הנשים ישבו בבית וחינכו את הילדים, אבל לא תמיד נשים עצמן היו מודל ההזדהות. 4.ב. הילדים מתחלקים לבנים ובנות, ואלה ואלה קיבלו חינוך שונה. בנים חונכו להזדהות עם האב (לפי סעיף 3), בנות - עם האם. מהראשונים ציפו להפגין כוח, לרכוש השכלה או לסייע בעבודות פיזיות, מהאחרונות ציפו להיות יפות, לשתוק ולסייע בעבודות הבית. לגבי שאר הסעיפים - גם אני מסכימה ל-א', ב' ו-ג'. לגבי ד' לגבי ד' ו-ה' - ביקשתי ממך לספק הסבר חלופי לעניין הפערים החברתיים בין המינים. כפי שאמרת במקום אחר - תיאורטית, נשים היו יכולות לשרת בצבא בדיוק כמו הגברים. אבל במשך אלפי השנים שהתרבות האנושית קיימת, הגברים שימשו בלעדית כמעט בתפקידי הלוחמים. מדוע זה קרה כך? אני באמת שואלת מה הגרסה שלך לעניין הזה. שהרי, הסבר היסטורי אמור להיות שלב ראשון בדרך לתיקון המצב. בינתיים, מה שראיתי שאמרת היה רק "הגברים הפראיירים יצאו להילחם" (ציטוט חופשי). זו היתה התייחסות אגבית, ולכן גם אני זרקתי התייחסות אגבית בחזרה. אז הנה, אני מנסחת אותה בצורה נאותה: האם הגיוני שהגברים ייצאו להילחם, יסכנו את נפשם, רק מפני שהם "פראיירים"? ממניעים אלטרואיסטיים? 1 יותר הגיוני להניח, שהם היו כפופים למערכת כוח שהיתה גברית בעצמה. מערכת שקידשה ערכים של מלחמה, ערכים של גבריות, ושראתה בגבר הלוחם אידיאל. אשה לוחמת, אמזונה, נתפסה כיצור יוצא דופן, לא כאידיאל. היה פה הבדל מערכתי, מובנה תרבותית, בהתייחסות למה ששני המינים יכולים לעשות. כאמור, אני לא חושבת שהגבריות עיצבה את המיליטריזם. אבל אני כן חושבת, שהמיליטריזם עיצב את הגבריות. הוא הכתיב לגברים להיות בעלי כוח, וכיוון שתמיד צריך אובייקט להפעיל עליו כוח, הנשים נמצאו לצורך זה. מכאן והלאה, חוסר השוויון שכפל את עצמו. למען האמת, אם היה אנטגוניזם בתשובה שלי עצמי, הרי שהוא נבע מהפסקה הזו שלך: "בכלל, כל הגישה שהגבריות היא שמעצבת את התפישה המילטריסטית, השבטית, הפטריוטית, המסורתית או האלימה, היא גישה משוללת כל יסוד וניזונה בעיקר מפרופוגנדה פמניסטית (מסוימת) שגורסת שהעולם היה יפה יותר אם הוא היה נשי יותר". הקצף שלי יצא על העובדה שאתה מזדרז לתלות המון רעות חולות דווקא במי שיצאו לתיקון המצב. אז נכון, אפשר לומר המון דברים על הפמיניזם, אבל הוא ראה אותן בעיות שאתה רואה. הוויכוח פה הוא על הדרך לשנות. כי שים לב - הטיעונים השוויוניים שלך מתחברים יפה דווקא עם שני הזרמים השוויוניים של הפמיניזם, הקיצוניים בו מכאן ומכאן. זה הרדיקלי, שטוען שנשים אמורות ויכולות לפעול בדיוק כמו גברים, ללא כל הנחות. וזה האקו-פמיניסטי (בהנחה לא צינית שאתה גם שוחר שלום), שטוען שיש לעקור מהשורש את הערכים המיליטריסטיים ולייסד חברה שבה גם גברים וגם נשים יחיו בשוויון - שוב, ללא הנחות (אומנם, אתה תהיה חלוק בהנחת היסוד על הזרם הזה, כיוון ששם רואים את הנשיות כמקור השלום. אז אולי נשארנו רק עם הזרם הרדיקלי). כנגד זאת, אתה יכול לטעון חופשי נגד הפמיניזם האקדמי-ליברלי (שטוען שנשים הודרו מסורתית מעמדות כוח, ושהדרך לשנות זאת היא חקיקה לאפליה מתקנת). ולסיום, אם לחזור לשאלת האידיאלים והמציאות, אני חושבת ששנינו מתעצבנים באותן רמות מטיעונים שנראים לא הוגנים. אולי לי יש פשוט פחות כוח לעשות עם זה משהו :-) 1 כמובן, אם להניח בצד לרגע את השאלה "מה מניע חיילים" בכלל - אידיאולוגיה, טריטוריה, דת, תחושת ציות, פטריוטיות, שכר חרב וכיוצא באלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה למצב שהגברים הם הלוחמים היא סיבה ביולוגית היסטורית. הגבר היה הצייד. האישה היתה צריכה להיות מספיק מושכת על מנת לצוד לה צייד . קצת פשטני, אבל נכון, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שהתפתחנו מאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. סבלנות, עדיין הדרך ארוכה ומפותלת1. _______________ 1 אני נופל וקם. נופל וקם. נופל וקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט יכול להיות חלק א' של התשובה - אבל הוא עונה רק לעניין הסגרגציה בתפקידי שני המינים 1. לא לעניין ההירארכיה שנוצרה ביניהם. 1 חלוקת עבודה שיטתית היא דבר יעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפוביות למינהן: מומלץ לשימוש לכל חובב הגדרות הדדיות, אשר משתתף בדיוני "האייל הקורא בשמות". לגבי השאר, אנסה מחר, אחרי המבחן הממש משששששששעמם (דובי, פעם, באיזו הודעה אגבית, הזהיר אותי לא ללכת ללמוד תקשורת. אני בטיפשותי האופינית לא הקשבתי... מגיע לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני רואה שזה פחד מאוכל. ג'נדרופוב הולך? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד עלי שאני ג'נדרופוב זה כמו להגיד עלי שאני רייסופוב (זה לא מהרשימה). הייתי אומר בחזרה Hominophobia, אבל כרגיל אני מצליח להתאפק. יש הבדלים בין הגזעים ויש הבדלים בין המינים. מכאן ועד טענות "כהי עור נוטים יותר לאלימות", "כושים הם אינטלגנטים פחות" או "נשים הן פציפיסטיות יותר מגברים" המרחק גדול. עדיין מגיעה לך תשובה מלאה לשאלותייך. כשיהיה לי קצת זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי! המון זמן לא הייתה לי הזדמנות להגיד למישהו: אמרתי לך ואמרתי לך! (דובי, ילדותי כתמיד, ועם עוד שני קורסים לסיום התואר בתקשורת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדותי כתמיד אבל צודק. אכן אמרת לי ואמרת לי. במילים אחרות (ואף במילה אחת): YAWN. איזה גיבוב של שטויות בנאליות יש בחוג הזה (לפחות בהתחלה). או שמשהו בסיסי דפוק בחוגים שבחרתי, או שמשהו בסיסי דפוק באונ' באופן כללי או שאצלי משהו לא בסדר ואני ממש לא מתאים לסביבה הזו. סביר להניח שמדובר בשילוב של האלמנטים הנ"ל. (אביב, קוטר כתמיד, ועם מספר קורסים לסיום התואר שנמשך אפילו עד מעבר לאופק המדיני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטעות יצאתי אייל אלמוני בפעם הראשונה באייל (אני אחרי מחיקת cookies). הידד! התקבלתי למועדון או שאני צריך להוסיף משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת אופציה אחת: יש משהו בסיסי דפוק במחקר האקדמי בתקשורת. מדובר על תחום אינטרדיסציפלינרי ששכח שהוא אינטרדיסציפלינרי. עכשיו אני אכתוב עוד פעמיים את המילה אינטרדיסציפלינרי כדי לראות אם מתישהו זה יראה לי כאילו אני מאיית נכון את המילה אינטרדיסציפלינרי. לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד בינתחומי עושה לי געגועים להרצליה. ודווקא בסופ''ש הזה אני נשאר בירושלים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |