בתשובה ליעקב פופק, 10/02/03 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר דיברתי באייל בעבר על הגישה העצובה בישראל ש"משחקים זה לילדים". בעולם המערבי הגדול זה לא עובד ככה. המשחקים האחרים הם אכן כיף לא נורמלי (מומלץ והרבה), אבל למה לוותר על דברים אחרים בחיים? אוי כמה שאתה צודק לגבי ה-D4 המקוללות הללו. קוביה כואבת. ד"א: אני הצלחתי למשוך את החברה לתוך העניין התמהוני הזה (והיא דווקא מגלה סימני התלהבות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניר יניב גם ניסה לגרור את חברתו לעניין, והתוצאות, איך לומר.. קראו בעצמכם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר קראתי את זה. משעשע. אבל זה מה שקורה כאשר אתה גורר פוסטמה. אני, מה לעשות, כנראה גבר בר מזל (גם) מן הבחינה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים בעולם המערבי הגדול לא עובדים בישראל ולהפך. בכל מקרה בקרב רבים מהמשחקים נתגלה יחס הפוך בין מידת המעורבות במשחקי תפקידים לכמות הפעילות המינית. אני לא טוען שיש קשר בין השניים, אבל ההוגה שלי בתקופה ההיא העדיף שלא להעמיד את העניין לבדיקה ע''י הצגת החברה לקבוצת החנונים החרמנים שהיו אז החברים שלו (לחובתו יאמר שהוא היה חנון לא פחות וחרמן אף יותר). בכל מקרה עיקר העניין שהיה לו במפגשי המשחק היה הפגישה עם החברים והזלילה של הפיצות, המשחק עצמו היווה רקע חביב וצבעוני לדברים החשובים באמת כך שניתן לומר שמעולם הוא לא היה שחקן רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כאשר קבוצת המידגם היא תלמידי תיכון. אפשר להגיד את אותו הדבר על רכיבה על אופניים (פשוט דוגמים כמה תלמידי יסודי ומגיעים למסקנות). אם נהנת מהמפגש עם החברים החנונים ומזלילת הפיצות, אז לא רק שהיית שחקן רציני, אלא היית אפילו שחקן מקצועי לחלוטין! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוציא שם רע למשחקי תפקידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) למה? ב) לא הייתי רציני. או שלהיות ב' זה בעצם כפירה ברוח המשחק הקדושה ועונה על השאלה ב-א'? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |