|
||||
|
||||
כליל - במידה רבה אני מסכים עם דבריך, אבל, עדיין - מדוע אתה זקוק למפלגה, על-מנת לברר מי אתה? האם אינך יכול ליצור לעצמך זהות? מדוע אתה זקוק לאחרים? מדוע עליך לזהות את עצמך דווקא ע"י שיוכך להמון כזה או אחר? מקריאת תגובותיך עד הלום, בשום-אופן לא נראית לי כטיפוס עדרי. להיפך. מלבד נקודה זו - נכון, היו למשל כל מיני דיבורים, על שיתוף-פעולה עם ארגונים כמו הקשת המזרחית, בין אם במסגרת של איחוד משותף לעלה ירוק ולבחירה הדמוקרטית (לא שאני יודע עד כמה רומן ברונפמן באמת התכוון לזה, או בכלל היה מעורב), או לחילופין במסגרת מס"ד או חד"ש (שותפתה הטבעית ביותר, למעשה, מבחינת ההיבט ה"אדום"). הדברים אינם קלים ביותר, כמובן, ויש הרבה מאד נקודות-חיכוך ורגישויות, גם מופרזות, בשני הצדדים, וכמובן אלהיו הקדוש והעליון של כל פוליטיקאי באשר הוא: האגו. מה שברור הוא דבר אחד: השמאל המסורתי נפח את נשמתו. זהו, נגמר, איננו, מת. בגן-עדן (או בגיהנום - אני בעצמי כבר לא יודע). ואם אנו רוצים בחלופה *כלשהי*, למשטר נצחי של איתם, בניזרי וליברמן - שבלי שום ספק יגמור כאן את כולנו - עלינו לחשוב, מה בדיוק אנו מעדיפים ליצור במקומו. טוב, גם זה לא הכי מוצק, אבל אישית, אני עדיין בשלב של לאסוף את השברים. לא יודע כמה זמן זה עוד יימשך... כנראה שהרבה. שושו ועלזו, בני-הימין... ריסקתם אותנו (סופית?). |
|
||||
|
||||
תודה, קודם כל. אכן, אינני צריך מפלגה שתעזור לי להגיד מי אני. אבל אני רוצה מפלגה שתאפשר לי להביע את מי שאני במשחק הדמוקרטי. כזו שאני לא רק יכול לתמוך בה כי היא תואמת אותי אידיאולוגית, אלא גם כי היא מייצגת אותי. בבחירות האחרונות לא הייתה ממש מפלגה כזו. לכן הצבעתי למר"צ, כי היא הכי קרובה, עבורי - אמנם היא מפלגה ציונית, ויהודית-תרבותית, אבל המפלגות הלא-ציוניות בעייתיות מדי בשבילי: קול המצפון שלי אומר אחרת מהקול של דע"ם, למשל. ואני לא מתכוון לתמוך בפאן-ערביסטים כדוגמת אנשי בל"ד, או פאן-מוסלמיסטים כדוגמת אנשי רע"ם. ומר"צ אכן פועלת לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, לשוויון זכויות, לחופש, באופן אידיאולוגי מספיק, אך בו-בעת מעשי מספיק, בשביל שלא ארגיש כי אני זורק את קולי לשווא. אגב, אני לא חושב שחד"ש מייצגת יותר משהו אדום, מרגע שנתנו לתמר גוז'נסקי ללכת, וצירפו אליהם את טיבי. טיבי! קפיטליסט ארור! אני מחכה בציפיה דרוכה לכך שברכה יתפטר בשביל לתת לחנין להכנס לכנסת. תן לימין לנסות. באמת. בכל הרצינות. יכשלו - אפשר יהיה לתקן. רוב הדברים הם הפיכים, מהבחינה הזו. ואולי הם יצליחו? יש להם הזדמנות לנסות - אני מציע להם שינסו, ולא יברחו למפלגת העבודה, שתתרץ להם מדוע הם לא הולכים עד הסוף. אני מוכן לתת לאריק "ארבעים קילומטר" שרון שאנסה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |