בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 31/12/02 22:58
לגבי השאלה הראשונה 127652
אתמול בלילה הקרינו בבריזה את הפסטיבל. מסתבר שרק אפרים וירדנה ליוו את חנן, בלי שותפות של אף נציגי להקה אחרת. משום מה חשבתי תמיד שגם אחרים משתתפים ב"ליל חנייה". אולי זה בפסקול המוקלט. "אף אוזן גרון" ועוד שלישיית בנות נוספת (בנות חווה?) ליוו זמרים בשירים אחרים, למשל שלישיית הבנות ליוותה את שלמה ארצי "פתאום קם אדם" (או בשמו התקני: שיר בבוקר בבוקר), בשיר "יעלה ויבוא" ליוו שתי השלישיות את גידי המחוספס ובעל הבלורית, שניבא בהופעתו השונה מהופעת האחרים את השינוי הכללי שעתידה המוסיקה הישראלית לעבור בשנים שיבואו לאחר מכן, ו"שוקולד" ו"אף" שרו יחד את השיר המסיים "נצח ישראל לא ישקר" בו אמורה היתה רותי נבון להיות סולנית אך לא הגיעה בגלל תאונת דרכים, וכך אולי נמנע פרס משיר מזעזע מבחינת הפער בין המלים נושאות הטרגיוּת שבו המספרות על גורלם של חברי ניל"י שנהרגו בדרכים שונות, לבין המנגינה והביצוע העליזים והכייפים עד למאד, כיאה לישראל העליזה של לפני יום כיפור. זה מזכיר לי אגב את ביצועה, בפסטיבל שנה אחרי, של אילנית, לשיר השאהידי "אם ייפול הכוכב שלי", שגם בו ניכר שהיא לא בדיוק הבינה את משמעות המלים אותן שרה.
הכלים והחוקות בעירומם 127794
מוזר ומעניין. בדיסק האוסף של ירדנה ארזי יש גם תמונה, ובה נראים חברי "אף אוזן גרון", בצד הבמה סביב מיקרופון אחד, אבל לא מאוד רחוק משלושת הסולנים. הייתכן שהתמונה היא מהופעה אחרת, ולא מפסטיבל הזמר? לחילופין, הייתכן שבצילום שהוקרן בבריזה פשוט לא טרחו לצלם אותם בשיר הזה? מבחן אמפירי: בתמונה יש ברקע הבמה מין שלטים בצורת פרח, שכתוב עליהם "מי יודע כמה", ו"איילת החן" (ויש כנראה עוד פרחים, שנחתכו בצילום). זוכר משהו כזה?
כמו פני עיר נבנית לללה פניו של שדה הקטל 127839
לא זוכר משהו כזה. בצילום שבבריזה היה אפשר לראות די בבירור מי עומד על הבמה, אבל יתכן מאד שהיה שטח מת בצד. מכל מקום, הם היו צריכים לעמוד די רחוק מהסולנים כדי שלא יראו אותם.
אפשרות שאני חושב עליה, שיתכן שהם ביצעו את השיר פעם נוספת לאחר שזכו כמדומני בפרס השלישי (בפרס השני זכה שלמה ארצי ובפרס הראשון עדנה לב ''את ואני נולדנו בתש''ח) כי את ההכרזה על הזוכים לא הקרינו (וגם לא את ההנחייה של רבקה מיכאלי). זה אולי ההסבר.
בחזרה לזוארץ 128029
את ואני נולדנו מאשך
את ואני נולדנו בתש''ח
אמא התפתלה ואבא קצת נשך,
פה היא התעקשה ושמה הוא משך.
הקרב היה קשה, אלים וממושך,
אמא נאבקה באומץ ללא חת,
או-טו-טו כמעט נדחינו לתש''ט.
מזל שאבא הוכיח דבקות במטרה,
ניצל עליונותו (המוסרית) ולא הירפה,
ואז...
לא נשכח זאת לעולם-
אבא והמנדט גמרו באותה שניה,
וכשאבא קם-
קמה המדינה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים