 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממשלת-אחדות היא הדבר האחרון שאנו צריכים כרגע, רעיון עיוועים מכל כיוון שהוא (להוציא, כמובן, האינטרס האישי של שרון, לפיד, פרס ועוד כמה רבי-מושחתים). ממשלת-אחדוןת יכולה להיות אחד משני דברים: א' - ממשלת-שיתוק (דוגמת ממשלת-האחדות השניה, שלהי 1988 - אביב 1990), אם היא אמיתית ולשני השותפים יש בה קול זהה, או ב' - ממשלת התבטלות-עצמית של אחד המרכיבים (כזו האחרונה, מרס 2001 - נובמבר 2002), בה המרכיב הלא-שולט - העבודה - פשוט מהנהן, בקול ענות חלושה, לכל מאוויי השלטון הליכודי. כולנו ראינו, כיצד נגררה מפלגת העבודה אחרי כל גחמה של הליכוד בראשות שרון, כאשר לה היו 25 מנדטים ולליכוד רק 19, רק מפני שראש הליכוד היה ראש-הממשלה. מה יקרה, אם-כן, במצב בו לליכוד, בנוסף לכס רה"מ, יש 40(!) מנדטים, ואילו לעבודה - 19 בלבד? במצב שכזה, לא תיתכן שום שותפות אמיתית. העבודה פשוט תהפוך לעוד לוויין אחד של הליכוד, אחד מני רבים - וכל אופוזיציית השמאל כולה תצטמצם לארבעה-עשר מנדטים... וכל השאר, כל היתר, יתדרדר למצב של בין ימין לא-ממש קיצוני (הליכוד, שינוי, העבודה המנוטרלת), המצוי בשלטון, לימין אולטרא-קיצוני (האיחוד הפשיסטי, ש"ס, מפד"ל, אגודייגל), המצוי מימין לזה. 106 מנדטים מזה - ו-14, מזה. קרי: קץ הדמוקרטיה! ולקראת הבחירות הבאות, פשוט יעבירו קו על המפלגות הערביות (לא שאני, אישית, אבכה מי-יודע-מה על ברכה או על טיבי, כן? אבל, יחד עם זאת - או שאנחנו דמוקרטיה, או שלא), יבהירו למר"צ, שאו שתצטרף למקהלה - או שהלך גם עליה, וזהו... נגמר... העבודה המנוטרלת, חסרת-הערך, משוללת-הכח ונטולת-הטעם תיטמע בליכוד, כ"חטיבונת" קטנה נוספת, כמו "צומת" ערב בחירות 96' (מן הסתם בתמורה לשריון כך וכך מקומות עבור אנשי פרס ופואד במרכז הליכוד, בין גמליאל לאלפרון? ליהוק ח"כי העבודה לסדרה "סיטי טאוור" 3, או 4?), ושרון וביבי - על עמדותיהם דהיום - יהפכו ל"שמאל", יענו - פשוט מכיוון, שהשכילו להביא לחיסולו של כל דבר משמאלם... רק להבהרה: אני מסכים בהחלט עם ניתוחו של דן. אכן, זהו המצב לאשורו - ודווקא משום-כך, חיוני *לחדד* עוד ועוד את ההבדלים בין הגושים ולבנות אופוזיציית שמאל חזקה - שהיא *ה*אינטרס מס' 1 של כל משטר דמוקרטי באשר הוא. אישית, אגב, אני ממש לא בקטע עכשיו של הפגנות נגד הממשלה. להיפך: לראשונה מזה שנים רבות, ניתנה לעם הזה אפשרות בחירה ברורה: המשך המצב הקיים (מלחמה, כיבוש, היעדר משא-ומתן, קיום ההתנחלויות בכל מחיר, אבטלה, מיתון, עוני, קיצוץ בזכויות הסוציאליות, הרס הסביבה), לבין החלופה - שלום, או לפחות הפחתת העוינות והגעה להפסקת-אש, יציאה, לפחות, ממרבית השטחים הכבושים, קץ הכיבוש והדיכוי, פינוי מרבית - או כל - ההתנחלויות המבודדות, סיכוי ליציאה מן המיתון ולראשיתו של - אולי - מעין שגשוג כלכלי תחילי, כמו בימי רבין הזכורים באהבה ולטוב... והציבור בחר, ברוב שעוד לא היה כדוגמתו, באפשרות הראשונה - עוד מאותו הדבר. לדעתי - זוהי בחירה, שתביא על כולנו אסון. אבל היא נעשתה! זהו-זה, לכל המפלגות היה סיכוי שווה - והעם אמר את דברו! אז מה אם אני אינני מסכים עמה, איזו זכות יש לי לעזאזל לדחוף את עצמי - או מישהו מן הגוש שלי - לממשלה, שהעם בחר ברוב כה מסיבי וניכר, על-מנת למנוע ממנה להגשים את רצון העם? הלזה ייקרא דמוקרטיה? בשם הערכים הדמוקרטיים, אני - אישית - לא אערער על זכותה של הממשלה הזאת לפעול כראות עיניה, בכל נושא. העם בחר בממשלה של שרון-לפיד-ליברמן-איתם? העם יקבל ממשלה של שרון-לפיד-ליברמן-איתם! קול, אחלה!! או שהוא יתעשת בזמן, או שלא - אני, אישית, בתור שמאלן מושבע מאז ומעולם, נמצא מעתה והלאה בעמדת-ספסל. ואני נחוש בדעתי שעל כל אנשי השמאל - כל מי שרואה עצמו ככזה, באיזושהי דרך - להיצמד לעמדה זו, ולהניח לעם לקבל את רצונו - ממשלת ימין קיצונית מובהקת, שתגשים את כל חזונותיה וחלומותיה... כי זוהי מהות הדמוקרטיה, דן: מימוש רצון העם, בין אם נאה הוא לגבי עינינו הפרטיות ובין אם לאו. ממש כמו חשיבותה של אופוזיציה - בריאה, חזקה, אמיתית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |