בתשובה לג. שמעון, 02/12/00 17:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד המאפיינים העקריים של סגנונו של בורחס הוא השימוש בהפניות אנציקלופדיסטיות למקורות אמיתים, אמיתים למחצה ובדויים להפליא, אשר נותנים את הרושם שלספריו יש גם סמכות מחקרית-למדנית. איזכורים אלה מספקים עבודה להרבה חוקרים ההולכים בעקבות מקורות ערטילאיים. זאת אחת הטכניקות שבורחס נוקט כדי לטשטש את הקו המבדיל בין מציאות ודמיון. בהתיחסו לחלוקה הסינית (המדומה או מבוססת ) הוא הוא ניסה להראות שמיכיוון שאיננו יודעים את מהות היקום, כל שיטת קיטלוג היא שרירותית .מכיוון שבורחס אינו יכול להפסיק להיות בורחס ,הוא ממשיך לתמוך בניסיון המדעי של הקטלוג. ואולם, מה שמניע את בורחס הוא מה שלדעתו נמצא בלב האומנות והוא ''המעשה האסטטי'' ונקודת המפגש אשר יוצרת את היצירה, כאשר הסופר והקורא נפגשים. כל החומרים הללו לא מענינים אותו כל כך כמדען ופילוסוף אלא כסופר החותר ליצירה האסטטית. בנקודה זו קיימת השקה בין בורחס ומטרלינק, אשר היופי האסטטי-פואטי משמש העמוד תווך בכתיבתם. אפשר אולי להגיד בפרפרזה בורחסית שאחד איפשר את קיומו של השני. (כל האמור ,איננו שולל כמובן את אבחנותיו של פוקו) עוד על בורחס בסיפרו של ליאו קורי |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |