 |
|
 |
||
|
||||
 |
יסלחו לי כל מתעבי העשן למיניהם. מה העליצות הזו שהמעשנים ישלמו הון עתק? התמכרות היא התמכרות. זו מחלה שהטיפול בה הוא קשה, ונכשל לעתים קרובות. לצורך זה אין כל הבדל בין צריכת הרואין לצריכת ניקוטין, פרט לכך שההתמכרות לניקוטין היא כנראה קשה יותר. לא ראינו שהיעדר פיקוח על ייצור, יבוא ומחירי הרואין פתר איזו שהיא בעיה. נתקלתי במתמכרים רבים להרואין במסגרת עבודתי, ומעולם לא ראיתי אדם שנגמל משום שההרואין היה יקר מדי. אין לצפות שהמצב עבור סיגריות יהיה שונה. אמנם המחלה היא "באשמת" החולה במובן זה שהצעד הראשון של צריכת הסם הוא שלו. אז מה? גם חולי איידס חולים בדרך כלל ב"אשמתם". ואולי אם מישהו אשם בתאונה הוא ישלם את עלות הטיפול (כמה אלפי שקלים ליום)? לא. זוהי בדיוק המשמעות מאחורי ביטוח בריאות וביטוח נפגעי תאונות. איש לא נפגע בכוונה. רק ברשלנות. אנו משלמים עבור הביטוח כדי שיכסה אותנו גם אם היינו "לא בסדר". הסיגריות אינן מוגדרות בסל הבריאות כתרופה חיונית, ובצדק, אך העלאת מחירי הסיגריות היא למעשה ניצול של חולים. אנשים שאין להם ברירה, אלא להמשיך ולצרוך את הסם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שהעלאת המחירים לא תזרז הפסקת-עישון אצל הרוב המכריע של המעשנים. מצד שני, יש הרבה פחות מכורים להרואין בארץ מאשר מכורים לניקוטין. זה נובע, במידה רבה, מכך שניקוטין הוא זמין יותר, זול יותר, וזוכה ככלל ללגיטימציה חברתית רבה יותר מהרואין. לכן הסרת הפיקוח על המחיר לא צפויה לעודד גמילה, אבל ביחד עם רגולציה נוספת ואכיפתה ויצירת אווירה ציבורית מתאימה (מה שלא סביר שייקרה) - היא יכולה להפחית את שיעור המתמכרים החדשים. העובדה שהקופה הציבורית משתתפת בדאגה לבריאותם של נפגעי תאונות, נדבקי-איידס ומכורי-ניקוטין היא בדיוק מה שמקנה לציבור את הזכות לפעול לצמצום ההוצאות בסעיפים אלה ע"י השקעה במניעה (לכן, גם אם אינני נוהג בכלי רכב, אני מעדיף שהמדינה תעשה את הכבישים לבטוחים יותר, כדי שבטווח הארוך תצטרך להוציא פחות על הטיפול בנפגעים). ולסיום: העליצות? אפשר לקרוא לזה שמחה לאיד, ולפחות במקרה שלי, הייתי מסביר אותה בכך שבמהלך שבוע טיפוסי, רוב האלימות שאני סופג באה מכיוונם של מעשנים בשל היותם מעשנים (שים לב שאני לא נכנס לשאלת העישון הפסיווי - גם אם יוכח מדעית שצ'אפחות על העורף אינן מהוות סכנה לבריאות, זה לא נותן זכות לאנשים שאינני מכיר לצ'פח אותי על ימין ועל שמאל). יש איזו כמיהה, מאד בסיסית, מאד לא-רציונלית, לראות את ה"רעים" סובלים קצת בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיש הרבה יותר מכורים לניקוטין מאשר להרואין. למעשה, יש הרבה יותר מכורים לניקוטין מאשר לכל סם אחר, כולל סמים חוקיים (אלכוהול, ג'ת) וחוקיים למחצה (פרקודן, אמפתאמינים). הסיבה לכך היא, ככל הנראה, שהניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות". השטויות שמנסים להלעיט בהן את הציבור, כאילו השימוש בסם "רך" כקנביס (חשיש) יגרום להתמכרות לסם קשה יותר הן חסרות שחר. השימוש בניקוטין, לעומת זאת, הוא תנאי די הכרחי לשימוש בכל סם אחר. מימי לא פגשתי מכור לסמים קשים שאינו מכור גם לסיגריות. גם את האלכוהוליסטים שאינם מכורים לסיגריות ניתן לספור על יד אחת (פרט לנשים ילידות הודו, שאצלן תיתכן התמכרות לאלכוהול ללא התמכרות לסיגריות, אך זה באמת אינו הדיון כאן). הבעיה שלי היא שהמלחמה בסמים מתבצעת בהפעלת הרבה כח אכיפה ללא צורך, וגם ללא יעילות. השימוש בסיגריות הולך ופוחת מסיבות חינוכיות ואופנתיות. השימוש בסמים הקשים הולך וגובר. הדרך היחידה, לדעתי, להתגבר על המפגע היא חינוכית *בלבד*. לדעתי, יש להתיר שימוש בכל סם שהוא, במגבלות הנהוגות כיום לגבי אלכוהול, כלומר - מגבלת גיל בלבד. רק כך נוכל להביא את הבעיה למודעות הציבור ולהילחם בה. מעבר לעניין היעילות - באמת אינני מבין מדוע הממסד מרשה לעצמו לקבוע לפרט מה לצרוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך. האם יש, לדעתך, סיבה "ביולוגית" לכך שניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות", או שהדבר נובע מכך שגם בין הסמים החוקיים, ניקוטין הוא זה שההתמכרות אליו לא נתפסת, ציבורית-חברתית, כמרכיב שלילי באישיותו של המכור? (קשה לי בדיוק לנסח את האבחנה... היא מתבטאת בכך שאף אחד לא היה מפיץ שמועות שיריבו הפוליטי הוא מכור לניקוטין, מה שלא כן לגבי אלכוהוליזם). לגבי "תאוריית השלבים" (מה שקראת לו למעלה "שטויות"), ניכר שהרעיון כמו שמציגים אותו, וכמו שמנסים להשתמש בו, איננו נכון. אני משער שהוא מבוסס על שני דברים: א) כאשר חשיש הוא סם בלתי חוקי, צינורות-ההפצה שלו מעדיפים להעביר סחורות רווחיות יותר, ולכן ינסו - ולעתים גם יצליחו - לגרום להתמכרות לסמים "קשים" יותר. ב) אם קיים משהו שניתן לכנותו "נטייה מולדת להתמכרות", והוא איננו ספציפי-לסם, אזי סביר שבקרב המכורים לסמים "קשים" תימצא היסטוריה של שימוש בחשיש, נאמר. לא הבנתי איך התרה-בחוק של סמים נוספים תעזור להגביר את המודעות לבעיות הכרוכות בצריכתם, ואודה לך אם תרחיב בנקודה זו. את ההסבר למה שאינך מבין (במשפט האחרון שלך) כבר נתתי בהודעתי הקודמת. אני מניח שאין טעם לפתח כאן את הדיון העקרוני על מגבלות החופש. (בפועל, אגב, מערכת האכיפה ממש לא מתעניינת בעבירות "שימוש" אלא בעבירות "סחר ב-"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שניקוטין הוא "אם כל ההתמכרויות" אינה ידועה לי. הדבר שבו אני משוכנע הוא שזוהי אחת ההתמכרויות הקשות ביותר. ישנם חולים רבים המעשנים עד יום מותם, תרתי משמע, אפילו במקרים שבהם קיימת מחלת ריאות דוהרת שהיא פונקציה ישירה של העישון. כבר היכרתי חולה שבימים האחרונים לחייו היה מאבד את הכרתו בכל עישון סיגריה. לא רק שהסיגריות קיצרו את חייו, הן גרמו לו לסבל ישיר בזמן העישון. קיימת מחלת כלי דם הקרויה Burger. היא תוקפת מעשנים בלבד וגורמת לאיבוד איברים. מתפתח נמק המחייב כריתה של אצבעות, ובהמשך גפיים שלמות. הפסקת העישון עוצרת בהם את המחלה ומצילה את האיברים שלא נקטעו. רק מיעוטם מסוגל אכן להפסיק לעשן. אין אח ורע להתמכרות כה קשה בשום חומר המוכר לי. מכורים להרואין בדרך כלל נגמלים לפני גיל 50, אם אינם מתים מסיבוכי ההתמכרות קודם לכן (בערך %50 מתים). שיעור ההצלחה בגמילה מסיגריות הוא נמוך בהרבה, והנזקים לטווח ארוך הם גדולים יותר. כפי שכבר ציינתי, הסיבה לשוני בהתמכרויות אינה ידועה לי, אך אם שרדנו את התרת הניקוטין והאלכוהול אפשר, לדעתי, להרים את המחסום החוקי, ולהתרכז בהסברה. אני מאמין שאם נוקיע את כל הסמים, מבלי להסתיר את האמת על אף אחד מהם (כולל האמת שאין לחשיש נזקים משמעותיים מוכחים והוא כנראה אינו ממכר) נוכל להגיע למצב שבו הלחץ החברתי כנגד משתמשי הסמים יהפוך אותם למיעוט מבוטל. בהמשך יש לרכז הסברה כנגד מה שמרקס כינה "אופיום להמונים" אבל זה כבר למאמר אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר לי שמי שאינו מעשן לא יכול להתמכר, או הרבה פחות סביר שיתמכר, לאלכוהול (אם אינו אישה מהודו)? אשמח לקבל הפניות למאמרים או מחקרים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ישנם סיבות נוספות שגורמות לחיילים במוצבים לעשן יותר ממה שהם רגילים, אולם כשהיינו במוצבים בלבנון שם הסיגריות עולות בערך חמישית ממה שהן עולות בארץ, עישנו מעט המעשנים שלנו, כפליים ופי שלושה ממה שהיו רגילים. או בלשונו של אחד מהם ''כל כך זול פה הסיגריות ככה שחבל שלא לעשן''. אולי אצל האנשים שסביבכם המחיר לא מהווה שיקול אולם בתקופת הצבא שם חלק גדול מהמעשנים מתרגלים לכך, השיקול מאוד משמעותי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |