בתשובה לירדן ניר, 04/02/03 11:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
*איפה* כתבתי שהוא אמור לכתוב בזמן עתיד? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאן: תגובה 126703. אמרת שאתה מוכן שהעיתונאי יכתוב "לאחר הנחיתה, האסטרונאוטים יילקחו1 לעבור סדרת בדיקות, שלאחריהן יתייצבו לענות על שאלות העתונאים" בזמן עתיד. ה"איפה" שלי שאל אם אתה מתכוון שהוא יכתוב את זה ביומן שלו, בכתבה המוכנה מראש לעיתון, או מה, ומתי אם בכלל הוא אמור לשנות את זה לזמן עבר. בקיצור, אני לא רואה איך זה פותר את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי באותו 1 שנותר מיותם בציטוט, אני לא משתגע על נבואות, והייתי מעדיף שגם הן תהיינה מסויגות, אבל הכלל שלי הוא שהזמן הדקדוקי צריך להיות נכון לרגע כתיבת הדברים, ולא נכון לרגע הפרסום המשוער. הוא יכול לכתוב את זה ביומן שלו, בכתבה, או בכל מקום אחר. הוא יכול לשנות את זה לזמן עבר אם וכאשר הוא יודע שזה קרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובראש מותר לו לחשוב על המשפטים בזמן עבר? אם הוא כותב את זה מתוך ידיעה וכוונה מלאות שהדברים יתפרסמו לאחר מעשה, מה לא בסדר בזה? לשם מה המלאכותיות של לכתוב את הדברים אחרת מכפי שהוא מתכוון לפרסמם, ואז ברגע האחרון לשנות, תוך סכנה לפספס דברים שישארו בזמן עתיד (אמנם תוצאה הרבה פחות מביכה ממה שקרה, אבל גם הרבה יותר סבירה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא כותב שמשהו קרה אפילו שהוא לא יודע שהוא קרה, אז זה לא בסדר. מה מלאכותי בלדבר על העתיד בלשון עתיד ועל העבר בלשון עבר? מה טבעי בלכתוב "כך וכך קרה", כשבכלל לא ראית שזה קרה, לא שמעת שזה קרה, ולמעשה זה בכלל לא קרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח אם תענה על השאלה שפתחה את תגובת הסבתא: "ובראש מותר לו לחשוב על המשפטים בזמן עבר?" אם תשובתך היא 'לא', אתה מכריח אותו לא לחשוב על פילים לבנים מעופפים. אם תשובתך היא 'כן', נראה לי שאתה מקדש את הנייר, ואשמח אם תסביר למה. מאוד טבעי לדבר על העתיד בלשון עתיד ועל העבר בעבר, אבל רק בסיטואציות הנפוצות: כאשר אתה *מדבר* עם מישהו, או משדר בשידור חי. כאן הסיטואציה היא אחרת: יש לו מאמר לכתוב, והוא יודע שהמאמר יתפרסם לאחר מעשה. המאמר יהיה כתוב לבסוף בזמן עבר, זה נתון; מה לעשות עכשיו? הנה עוד נקודת מבט: אתה יכול לראות זאת כאילו הוא כותב עכשיו סימולציה של מה שהוא יכתוב אחר כך. מכיוון שהסימולציה נראית לו מוצלחת, הוא מחליט כבר להישאר איתה, כל עוד לא יהיו הפתעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתי היא שאין משמעות לשאלה אם מותר לחשוב משהו. קודם כל, יש לו *דיווח* לכתוב, ומכאן ברור שהדברים יהיו כתובים בלשון עבר, כי העתיד מי ישורנו. מה לעשות עכשיו? לראות מה קורה, כי על זה הוא יצטרך לדווח אחרי שזה יקרה. עוד לא קורה כלום? אז עוד אין מה לדווח. אפשר בינתיים לאסוף חומר רקע, אפשר אפילו לכתוב ולשכתב אותו שוב ושוב. הוא יכול לכתוב גם את מה שידוע לו *עכשיו*. הוא יכול להוסיף "נכון לשעת כתיבת שורות אלה" ועוד ביטויים כלאה. איזו מין סימולציה זו? בסימולציה יש חלוקת תפקידים בין מי שמייצר את המציאות המדומה (נגיד, אייל ארד בתפקיד ניסים משעל) ובין מי שאמור להגיב אליה כפי שיגיב למציאות זהה (נגיד, אריאל שרון). אז מי עובד פה על מי, ובאיזה שלב הוא מחליט שהסימולציה נראית לו מוצלחת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מחשבות שאינן בשליטת הרצון שלנו (פילים לבנים מעופפים). אבל יש מחשבות שכן: אנו יכולים לכוון את עצמנו לחשוב על משהו באופן שיטתי, ואנו יכולים (במידה מסוימת) לדכא מחשבות מסוימות. נחליף את ה"מותר" בשאלה שלי ל"ראוי" (שהרי על זה אנו מדברים, לא על חוק): האם בלתי-ראוי מצד העיתונאי לכוון את עצמו לחשוב על ניסוח הידיעה בזמן עבר? אם עולות בו מחשבות כאלו, האם ראוי שהוא ידכא אותן? "עוד לא קורה כלום? אז עוד אין מה לדווח." אתה עושה קפיצה קטנה, אך קריטית, מכתיבה לדיווח. זה לא דיווח עד שזה לא מתפרסם בפומבי. אין מה לדווח, אבל אני לא רואה מניעה לכתוב את מה שיהפוך בעתיד (אם לא יהיו הפתעות) לדיווח. סטייה קטנה לעולם הקסום של תכנון מעבדי מחשב: למעבדים יש רצף פקודות לבצע (התוכנית). לכל פקודה יש מספר שלבים. כדי לזרז עניינים, מבצעים את הפקודות במקביל: בזמן שמבצעים שלבים מאוחרים של פקודה, כבר מבצעים (במקום אחר במעבד) את השלבים הראשונים של הפקודות הבאות. אבל יש בעיה בפקודות של קפיצה מותנית (אם A=0, המשך לפקודה הבאה; אחרת, קפוץ לפקודה ההיא והמשך משם): עד שלא מחשבים את התנאי (שלב מאוחר בפקודת הקפיצה המותנית), לא יודעים מה הפקודות הבאות שיש לבצע, ואז מפסידים כמה שברירי שניה בגלל אובדן המקביליות. התחכמו מתככני המעבדים: ברגע שמגיעה פקודת קפיצה מותנית, ולפני שמחשבים את התנאי, ננחש מה הוא יצא, לפי כל מיני פרמטרים. נתחיל לבצע את הפקודות הבאות לפי הניחוש. כאשר תתקבל תוצאת החישוב, אם היא יצאה כפי שניחשנו, הכל בסדר. אם לא, נזרוק את מה שעשינו לפקודות האחרונות, ונתחיל שוב מהמקום הנכון. מסתבר שזה כדאי, ולמיטב ידיעתי כל המעבדים היום עושים דברים כאלה. ובכן, תפקידם של מעבדים לחשב, לא לנחש מה יצאו החישובים. האם "מותר", או "לגיטימי" מצד המעבד לעשות זאת? האם לגיטימי מצד מתככני המעבד להתחכם כך? חזרה לענייננו: עם כל ההבדלים בין מעבדים לעיתונאים, לדעתי מה שעושה העיתונאי "שלי" הוא לא יותר מאופטימיזציה כזו. הוא לגיטימי ואף רצוי באותה מידה. למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שאני חושב מה לענות לך, הנה סטייה קטנה לעולם הקסום של אבטחת מבנים. השומר בלובי של "מגדלי צמרת החורשה" צריך להגיש דו"ח בסוף כל משמרת. בנוסף, הוא צריך במהלך המשמרת בכל שעה עגולה לבקר על גג המגדלים, שם נמצא טופס שעליו טבלה עם העמודות "תאריך", "שעה", "מצב תאורת האנטנה", "חתימה", לבדוק אם הפנס האדום בראש תורן האנטנה דולק, ולמלא את הפרטים בשורה חדשה בטבלה. מה דעתך על זה שבתחילת המשמרת השומר ימלא דו"ח בנוסח "לא נרשמו ארועים חריגים במהלך המשמרת. בצהריים הגיע מחלק המים והרשיתי לו להכנס" (ממילא זה תמיד מה שהוא כותב בסוף היום), ואח"כ יעלה לגג, ימלא את כל השורות בטבלה עם שעות עתידיות במרווחים של שעה, יציין שהאור תקין (ממילא זה מה שתמיד מופיע בטבלה בסוף היום), ויחתום על כל השורות? מובן שאם יהיו ארועים חריגים או שהאור יכבה או שהוא לא יוכל להגיע לאחד מהביקורים המתוכננים על הגג, הוא יתקן את הדו"ח ויעלה לגג למחוק או לתקן את השורות הלא-מתאימות-בדיעבד-למציאות. האם זו נראית לך התנהגות מקצועית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מהאילוצים (טכניים, אבל גם מהותיים) שעומדים בפני אתרי אינטרנט. אם לשיטתך, לא מקצועי לכתוב על אירוע לפני שקרה באמת, הרי שהיה צריך להקציב לכתב כחצי שעה 1לאחר תום כל אירוע לכתוב את הידיעה, ורק אחר כך להעלות אותה לאתר. אם כך יעשה האתר, איך יקרא לעצמו ספק מידע מיידי? ואם אינו ספק מידע מיידי, איזה צידוק אחר יש לקיומו כאתר אינטרנט *חדשותי*? 1 אפילו 10 דקות. גם זה יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"[כותרת] מעבורת קולומביה נחתה בהצלחה [גוף] מעבורת החלל קולומביה נחתה בהצלחה" פחות מחצי דקה לכתוב. זה כל מה שצריך כדי שיהיה עדכון חדשות באתר. את השאר אפשר לכתוב תוך 2-3 דקות נוספות ולהחליף את תוכן הדיווח. זה בדיוק מה שסוכנויות הידיעות עושות - ברגע שמתרחש משהו, הן משחררות כותרת בלי סיפור, ורק כעבור כמה דקות מוסיפים גם ידיעה מפורטת יותר (ואחרי זה עוד יותר מפורטת ועוד וכו' וכו'). תירוץ הזמן אינו קביל. לא שאני תומך בעמדתו של מיצ בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם תחרות בין האתרים, אל תשכח. הקוראים רוצים יותר ממבזק, הם רוצים עוד פרט או שניים. במקרה זה, היה אמור להיות טקס חגיגי, אירוע סמלי וסנטימנטלי. זו לא רק ידיעה עובדתית כמו "מפלס הכנרת עלה ב- 20 סנטימטר". מעבר לזה, כשכותבים ידיעה במהירות, קל עוד יותר להיסחף לשגיאות מביכות (או פרוידיאניות) - בזמן אמת אין רגע נוסף לעשות הגהה, אין זמן לניסוח המדויק או לתואר המדויק של האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שדובי אמר (חוץ מהשורה האחרונה). למה שהאתר יקרא לעצמו "ספק מידע מיידי"? מה הוא, טלוויזיה בשידור חי? האם הוושינגטון פוסט אינו עיתון *חדשותי*? האם השבועון "טיים" אינו שבועון *חדשותי*? אני טוען שהם חדשותיים לעילא ולעילא, למרות שהם לא מספקים מידע מיידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתר הוא גוף חדשותי שפועל בשידור חי. הציפיות אחרות כשמדובר בעיתון כתוב, וכשמדובר באתר אינטרנט. על זה בנויות החדשות ברשת, על זה בנויה הרשת כולה. שים לב באיזו מהירות מתעדכן אתר כמו ווי-נט בזמן פיגוע - לעתים הוא מדווח מהר יותר מאשר ערוצי הטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, הם כותבים מראש ידיעות על פיגועים ואז לוחצים "שלח" כשהפיגוע קורה? נראה לי שלא, ושמה שכתבת עכשיו מראה שאפשר להיות אתר חדשות מוצלח (יותר מהטלוויזיה!) גם בלי השיטה הזו. "על זה בנויות החדשות ברשת, על זה בנויה הרשת כולה" – לא נסחפת קצת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכן. פיגועים ודאי אי אפשר לחזות לפני התרחשותם, אבל נחיתה של מעבורת אפשר גם אפשר, במידה משמעותית של ודאות, כמו גם אירועים אחרים - "ראש הממשלה נחת בוושינגטון", למשל, או "נאומו של השגריר באו"מ החל בשעה היעודה/בחצי שעה איחור". את הנאום עצמו כבר מקלידים בזמן אמת. ואם אתה כבר שואל, במקרה הייתי במשרדי האתר של אחד העיתונים ביום השיגור של המעבורת. אכן ישבו שם עם ידיעה מוכנה מראש, וספרו 10, 9, 8... כשהמעבורת זינקה, לחצו send . אז תגיד, שאם זו היתה הצ'לנג'ר, חלילה, הם היו בבעיה גדולה. אכן, אבל כשהסבירות לתאונה נמוכה כל כך, אי אפשר לקבל החלטה על סמך הסבירות. אי אפשר להחליט שלא עושים שום עבודות הכנה. כך עושים כולם. כמובן שאפשר להעלות פה שאלות פילוסופיות - אבל כך זה מתבצע. לדעתי, אין פה משום חוסר אתיקה. אולי משום ציניות. ולמה נסחפתי? כוחה של האינטרנט הוא בתקשורת המיידית והגלובלית. כוחן של החדשות באינטרנט הוא בהעברה מהירה של מידע, באיסופו ממגוון מקורות מיידיים אחרים. כל זה בולט מאוד ברשת, ועל זה נבנה היתרון שלה - לעומת אמינות, העמקה ו"אקדמיות", למשל, שמאפיינת יותר את הניו יורק טיימז ודומיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצים לפרסם תחזיות? שיפרסמו תחזיות. ב"ידיעות" וב"מעריב" כבר יש עמודי אסטרולוגיה. ב"הארץ" יש תחזית מזג-האוויר. זה לא חדשות. מעניין אותי לדעת מה היה כתוב בידיעה המוכנה-מראש של אותו אתר של אחד העיתונים, וכמה זמן ארכה הבדיקה שהמציאות תואמת את התחזית ואיך היא נערכה. לא טענתי שאסור לעשות עבודת הכנה, וגם לא טענתי שיש כאן בעיה אתית. טענתי לחוסר-מקצוענות בכתיבה על מציאות מדומיינת. כוחו של אתר "הארץ" ביחס לכוחו של אתר "דבקה" איננו בהעברה מהירה של מידע, אלא בדיוק באמינות שמקושרת אצלי, לפחות, עם האידאל של מקצוע העיתונות.אני נכנס ל"הארץ" ולא ל-IRC, למרות שגם הוא מיידי ומכיל מגוון מקורות מידע, כיוון שאני מצפה מ"הארץ" להחזיק "שרשרת אמינות" בדיווחיו, המגיעה עד לכתב או למקור המהימן שראה את הדברים עליהם הוא מדווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אגב, בערב הבחירות, הטקסט לכתבה של הפיננשל טיימס אודות הבחירות (הליכוד זכה לעלייה משמעותית, העבודה לתבוסה, שינוי זינקה, ש"ס ירדה) היה מוכן כבר בשעה 18:00. עם פרסום המדגמים, נותר רק להכניס את המספרים ולהוסיף פסקה על מרצ וציטוטים של נאומי הנצחון/הפסד. אין שום סיבה להניח שהמצב בעיתונים מכובדים אחרים הוא שונה מהותית. אין לי ספק קל שבקלים שגם ל"הארץ" היה טקסט מוכן עבור היום שאחרי הנחיתה. רק שבמקרה של "הארץ" הטקסט נגנז, אבל בYנט הייתה פאשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. הבה נראה: הדיווח של המאבטח אינו תורם ישירות לבטחון הבניין, ולכן יש לבדוק מה בכלל מטרתו. אני יכול לחשוב על שתי מטרות לטופס הגג: הפחות סבירה (אבל אני לא קב"ט של מגדל) היא "קופסה שחורה" למקרה של אסון שיפגע במאבטח עצמו, או במעלית. במקרה כזה, המאבטח לא יוכל לתקן בדיעבד. המטרה היותר סבירה, להבנתי, נובעת מכך שלא סומכים על המאבטח. בצורה הפטרונית יותר, מטרת הטופס היא שהקב"ט יוכל לעשות ביקורת פתע בגג, תוך כדי המשמרת, ולראות שהמאבטח אכן הגיע לשם כל שעה. קל להבין כאן למה לא יתכן מילוי מראש (אלא אם באמת המאבטח מתכוון להתפרפר, ולהסתכן בפיטורים במקרה של ביקורת). לחילופין, יכול להיות שסומכים מספיק על המאבטח שלא ישקר, ולכן אין ביקורות, אבל חוששים שמתוך עצלות ושגרה הוא ידלל בהדרגה את ביקורותיו; הטופס הוא דרך לגרום לו לשמור על שגרה נאותה. אם הוא מקבל את הרציונל הזה, אז אסור לו למלא מראש, כי אז הטופס יאבד את האפקטיביות שלו. מה באשר לדו"ח סיכום המשמרת? בשעה מופרכת זו אני מתקשה קצת לחשוב מה מטרתו, אבל נדמה לי שבכל מקרה אני דווקא כן מוכן לקבל מילוי מראש של הדו"ח, כל עוד המאבטח יחזיק אותו מקופל בכיסו ולא יגיש אותו. ושאם יש חשיבות למניעת זיוף, שתהיה דרך לוודא שאת המחיקות עשה המאבטח עצמו. וכן הלאה וכן הלאה. או בקיצור, כמו שכתבת למטה, טענתי היא שאכן מדובר בעניינים טכניים ולא מהותיים, גם אצל העיתונאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהכלל של חתימה בכל שעה על הטופס הוא עניין טכני שתורם לעניין מהותי (אבטחת הגג), ובדומה, הכלל של אי כתיבת תחזיות בלשון עבר הוא כלל טכני שתורם לעניין מהותי (דיווח אמת). אני לא יודע איך מנסחים כלל בענייני מהות, ולדעתי גם כשיש כלל כזה, בסופו של דבר המבחנים לעמידה בו הם "טכניים" (נאמר, אם החוק מדבר על "תום לב" או "כוונה פלילית", אז לביהמ"ש בוודאי יש כללים "טכניים" לקבוע אם הדברים האלה מתקיימים). נ.ב. בין עוונותיו של ג'ייסון בלייר מדיון 1462 מונים את העובדה ש"תיאר מחזות שראה בצילומים בלבד". האם גם זה עניין טכני ולא מהותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כלל טכני שאכן יכול לעזור לעניין המהותי, אבל להבנתי אינו הכרחי, וכפי שניסיתי לטעון במעלה הפתיל הציבור אינו יכול לעמוד בו. נניח שבלייר היה רואה תצלומים, מחליט לנסוע לראות במו עיניו, ובינתיים מכין מראש רשימות על-פי התצלומים, בנוסח שממנו משתמע שהוא רואה את המצולם במו עיניו. ורק לאחר שהיה מבקר במקום האמיתי הוא היה מפרסם את מה שכתב מראש (עם תיקונים על-פי הצורך). לגיטימי בעיני. ונניח שיום אחד, בגלל תקלה טכנית, דלפה רשימה כזו שלו לפרסום מבלי שהוא היה בזירה. תקלה טכנית מצערת, ולא בעיה מהותית. אם הוא נהג דרך קבע לפרסם רשימות על-פי תצלומים כאילו הוא היה שם, והוא לא היה שם, אז זה פשוט לא דיווח אמת, וזה לא לגיטימי (מהותית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כתבת שאתה חושש שהציבור אינו יכול לעמוד בגזירה, ונימקת את זה בכך שהכלל קוטע באופן מלאכותי איזה מדרון "טבעי". כעת נראה שגם אתה מסכים שהקטיעה הזו יכולה "לעזור לעניין המהותי", כלומר להקטין את המוטיבציה ו/או הנטייה להתחיל את הגלגול במורד המדרון. רוצה לומר, מי שלא יכולים לעמוד בגזירה הם בדיוק מי שהתנהגותם המקצועית לקויה באופן מהותי (לשיטתי), מה שהופך את הכלל למוצלח במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי אינה שהכלל קוטע באופן מלאכותי מדרון "טבעי", אלא שלא הבנתי איפה בדיוק אתה מציע לקטוע את המדרון, או מהו הכלל. חזרתי אחורה בפתיל, ולא ראיתי תשובה ברורה שלך האם מותר, לשיטתך, לכתב לכתוב *בפנקס הפרטי שלו* משפטים בזמן עבר שישמשו, כך הוא מקווה, לדיווח שיתפרסם בעתיד. ואם אסור לו לכתוב אותם בפנקס, האם מותר לו לגלגל אותם בראשו. המדרון החלקלק שאני מתאר הוא, לשיטתי, כולו בתחום הלגיטימי. דיווח שנכתב מראש ו*מתפרסם* בלי בדיקה נראה לי כמו מדרגה ענקית ולא חלקלקה בכלל. מן הסתם אפשר עם קצת יצירתיות לתאר תסריט שיחליק גם את המדרון אליה, אבל זה נראה לי הרבה פחות סביר. המדרון שאני מתאר נראה לי לא רק סביר, אלא כמעט הכרחי בידיעות צפויות מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה רע לכתוב "היום" על משהו כשהוא קורה היום ו"אתמול" על מה שקרה אתמול? הרע הוא שהכתבה תתפרסם מחר, ואז ההיום יהיה "אתמול". כתבים שכותבים כתבה היום, כותבים בה "אתמול", משום שהם יודעים שהכתבה תתפרסם מחר. האם לדעתך גם כאן יש בעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה עניין טכני, לא מהותי (אני חושב שזה הטיעון של ירדן נגדי, אגב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הדיווח לא מתפרסם (כלומר, הוא עוד לא דיווח) אזי כתיבתו בלשון עבר ולא עתיד היא עניין טכני ולא מהותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עצם כתיבתו היא עניין מהותי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |