 |
יש לי חוסר חיבה מופגן לטענות שמבוססות על מערכת בחירות אחת. אני לא חושב שאפשר לטעון לגבי המצב כיום כי הוא קבוע, וכי חל מהפך מהותי במערכת הפוליטית הישראלית, מתיקו פוליטי לדומיננטיות של הליכוד, או של הימין בכלל. אחרי בחירות 99' הוציא כתב העת Israel Affairs גליון מיוחד לבחירות, ושם נאלץ אחד הכותבים להסביר למה תוצאות הבחירות אינן מראות על קריסה של הימין הישראלי. עכשיו, יש להניח, צריך לכתוב מאמר מקביל שיסביר למה אין מדובר על קריסה של השמאל הישראלי. לדעתי בבחירות הקרובות השמאל יתאושש חזרה - לא במעט על חשבון שינוי, בדיוק כמו שהליכוד התחזק לא במעט על חשבון ש"ס. כבר כשערכתי את המאמר חשבתי שהניתוח הטוען לשינוי מהותי הוא בלתי מבוסס, במקרה הטוב.
אבל מה שבאתי להגיד עכשיו הוא שאני חוזר בי מתמיכתי בממשלת האחדות, לפחות ע"פ הדיווחים בתקשורת כיום על פגישת שרון-מצנע. שרון עשה מאמץ ניכר שלא להראות שום סימנים של גמישות. הניסיון שלו להציג את עצמו כאיש מרכז הופרך, ואינני יכול לבוא עוד בתלונות לעבודה על שאינה מצטרפת לממשלה.
זה לא משנה את טענתי שהתנגדותו מראש של מצנע לעצם האפשרות היא עדיין שלילית. אני חושב שמפלגת העבודה צריכה לנהל מו"מ עם הליכוד, אפילו עכשיו, כדי לחשוף את ממשלת הליכוד כמה שהיא - ממשלת ימין. לא ממשלת ימין רך, לא ממשלת ימין-מרכז, אלא ימין. רק לאחר שתתחוור עובדה זו, תוכל העבודה לטעון בבירור - ניסינו, התגמשנו, אבל שרון הוא לא פרטנר.
באותה נשימה, שינוי צריכה להמשיך ולחתור לממשלת ימין-מרכז בלי החרדים. אני מטיל ספק ברצונו הכן של שרון להקים ממשלה שכזו, ובקרב יתר הליכוד זה אפילו לא עניין של הטלת ספק, משום שהם אינם מכחישים את העדפתם לש"ס ויהדות התורה. העבודה ושינוי גם יחד, דומני, תשארנה באופוזיציה בקנדציה הקרובה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש