|
||||
|
||||
למרות שאתה כביכול מגן על השינויניקים, יש בטיעוניך לא מעט התנשאות. המעבר לשינוי יכול להיות גם על בסיס אידיאולוגי טהור. לא מדובר באנשים שמחפשים את זהותם ומקום להזדהות, יותר מאצל כל מפלגה אחרת (דרך אגב: מרצ-אנחנו-הישראלים-האמיתיים-הצעירים-התלאביבים-כזה-כאילו היא מהמובילות בתחום זה). |
|
||||
|
||||
אני לא מתנשא על השינויניקים יותר משאני מתנשא מעל אמי, אותה אני מעריך עד מאד, ועבורה היה זה חלק לא קטן מהחלטתה לעבור לשינוי, ממרצ. (וגם ביילין.) כן, המעבר לשינוי יכול להיות גם על בסיס אידיאולוגי טהור. וכשמישהו יסביר לי בדיוק מהי האידיאולוגיה הזו, אני אודה לו. (התנשאות כבר אמרנו?) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בפעם הבאה אוסיף חיוכון. אני מצטער שנבע מדברי, כי לשינוי אין מצא, אין אידיאולוגיה, וכי ההצבעה להם היא חסרת-הגיון. לא זו הייתה כוונתי. כוונתי הייתה להסביר את ההצלחה שלה - גם תומך שינוי נלהב חייב להודות, כי העובדה, שלמרות שהאידיאולוגיה שלה אינה שונה מהרבה מזו של ד"ש קודמתה, ומזו שלה עצמה לפני השמת לפיד בראשה, הייתה לה קפיצה כזו אדירה במספר המנדטים, בשתי מערכות הבחירות, אומרת דרשני. אז דרשתי. האם בדרישתי יש זלזול בשינוי יותר מבש"ס, למשל? אולי כי לא הזכרתי את ש"ס (אנשי זהות המזרחי שומר-המסורת). גם את המפד"ל (אנשי הדתיים הלאומיים) לא הזכרתי. גם את הליכוד (הצ'חצ'חים) לא. גם את רע"ם (ערבים פאן-מוסלמים) לא. וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
רמזת על חיבתך לזהות שמשווקת "שינוי", והדבר הפתיע אותי: הפן היהודי הוא אבן בסיס בזהות זו. |
|
||||
|
||||
באיזה מובן? לאילו חלקים בזהות שמשווקת שינוי אתה קורא "יהודיים?" |
|
||||
|
||||
החילונות של שינוי היא "חילונות יהודית". מצע שינוי עוסק בהרחבה בסוגיות הנוגעות ליהדות: ציונות, קשר עם יהדות העולם, זרמי היהדות השונים; כל זאת מתוך גישה פנים-יהודית, ולא מתוך גישה "ישראלית/כנענית" המנותקת ממקורותיה. מובן שתפיסת הזהות היא סובייקטיבית, וכל הציטוטים שאצטט עשויים שלא לעמוד במבחן התחושה שחשת אתה, לא-יהודי גמור. מתוך המצע: * כל צעיר יהודי, בריא בגופו ובנפשו, חייב לשרת בצה"ל זמן שווה ובתנאים זהים. * יש לחוקק את חוק יסוד חופש הדת, כדי לעגן את השיוויון בין זרמי היהדות השונים וכדי לשחרר את האזרח משרירות ליבו של המימסד הדתי. * שינוי מייחסת חשיבות רבה לקיום קשר הדוק עם יהדות העולם. * חוק השבות הוא אבן יסוד לקיומה של ישראל כמדינה יהודית וציונית. * שינוי מאמינה בערכי היסוד של ישראל כמדינה ציונית ויהודית, הפתוחה בפני כל יהודי. |
|
||||
|
||||
תפיסת הזהות אינה מתקשרת למצע בכלל. אני מניח שהמצע לא השתנה הרבה מאז שינוי בתקופה הטרום-לפידית. אגב, כנעני תקרא לאבא שלך. ;-) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה מחזק את דעתי שהדבר הכי נכון למרץ לעשות במצבה הנוכחי הוא לשנות את שמה, להעיף את יוסי שריד לכל הרוחות ולהעמיד בראשה שמאלני גאה שאינו מתבייש בשמאלניותו כמו נתן זהבי. אני גם בטוח שאיתו מרץ תוכל לפרוץ את ה''גטו'' של צפון תל אביב ולקבל קולות גם בשכונות ובעיירות הפיתוח. |
|
||||
|
||||
המעניין הוא, שבעצם בוקר זה, צפיתי בתכניתו של מר זהבי, וחשבתי מחשבות אלה בדיוק. אבל לא צריך להעיף את שדופי לכל הרוחות. |
|
||||
|
||||
ניראה לך ששדופי יגלה את גדלות הנפש שגילה פורז כשמינה את לפיד להיות ראש שינוי? ניראה לך שתושב ירוחם פרענק גאה יצביע למפלגה שיוסי שריד הוא חלק ממנה? טוב אולי לא להעיף, רק להעביר אותו למקום ניאו ריאלי כמו 13. |
|
||||
|
||||
פופק יקירי - הצעתך זו נשמעת נפלא, יש רק בעיה חמורה אחת: אין מצב שזהבי יסכים... |
|
||||
|
||||
אולי אתה תרוץ לראשות מרץ? |
|
||||
|
||||
אכלתי לא מזמן. |
|
||||
|
||||
לא האידיאולוגיה השתנתה, המציאות השתנתה. בתקופה האחרונה ממשלות ישראל לא מנהלות "מדיניות" בשום תחום אלא מתנהלות בתגובה לאירועים. התגובה הזו בדרך כלל אינה קשורה למי מאייש את כסאות הממשלה (אולי תלויה יותר בגורמים חוץ-פרלמנטריים כמו הצבא, ההסתדרות וכן הלאה). על כן בסופו של דבר כל מפלגת שלטון שתבחר תממש בתחום המדיני את אותה המדיניות פחות או יותר. המצב הזה עשוי "לנטרל" את הגורם המדיני במערכת השיקולים לפני הבחירות. לאחר שהגורם הזה מנוטרל, לרוב המפלגות לא נשאר הרבה במצע ולעומת זאת מצע שינוי קורץ לקהל גדול מאוד. אף על פי כן, אני מנחש שחלק גדול מאוד מהקולות שקיבלה שינוי הגיע אליה מסיבות אחרות: א. העדר "אלטרנטיבה" (הצבעה מחוסר ברירה). ב. מנהיגות כריזמטית של טומי לפיד. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמפלגה היתה מגיעה (היום) להישגים דומים גם בלי לפיד. יש עוד כמה עובדות חוץ מהצטרפותו של לפיד: א. ש"ס, המספר הדו ספרתי של המנדטים שלה, ודרך התנהלות המפלגות השונות לגביה, בשנים האחרונות. every action has... אתם יודעים את ההמשך. ב. התימינות הסמול והסתמלנות אימין. עם ישראל בבלבול מוחלט לגבי אדיאולוגיות בהקשר המדיני. לא ממש יודעים מה לעשות בעניין המדיני (או שבעצם מסכימים עם הקו אותו מציעה שינוי), אז מצביעים עפ"י הנושא החברתי/כלכלי. ג. שינוי אידיאולוגי של פרטים במחנה השמאל-האמיתי (הכוונה למרצ משום שהעבודה היא שמאל, בדיוק כמו שאני אגיע לירח עד גיל 21). גם אם שינוי זה איננו מוצדק (בעיני מחנה השמאל המיקרוסקופי דהיום), ניתן להסביר את קיומו בקלות, באמצעות המציאות הביטחונית בשנים האחרונות. אני לא הייתי תולה את ההצלחה של שינוי, במספר ראיונות (די אומללים, יש לציין) של לפיד באמצעי התקשורת, או בתעמולת הבחירות הסולידית (והידועה מראש) של המפלגה. אני לא חושב שלכריזמה של לפיד (אותה אף פעם לא הצלחתי לזהות, אבל אני אסמוך עליכם) יש איזשהו קשר מהותי להצלחת המפלגה. אפשר לעשות ניסוי: שימו את שינוי בקואליציה אשר תוותר (אפילו טיפלה) לגבי הנושאים שנמצאים במרכז המצע של המפלגה וראו כיצד הכריזמה של לפיד מתפוגגת כלא היתה. |
|
||||
|
||||
זה שאני חולק את גורלה של אימך לא מוסיף לי נחת, סתם שתדע. שינוי לא אמרה "אשכנזים" אפילו פעם אחת בתעמולה שלה. התדמית האשכנזית הודבקה לה ע"י יריביה של שינוי, אם בפוליטיקה ואם בתקשורת. שינוי לא פנתה לקהל האשכנזי ככזה. היא פנתה לקהל המשכיל, החילוני, הבורגני. לא חסרים כאלו גם מעדות המזרח. האידיאולוגיה של שינוי היא פשוטה ומוכרת: ליברליזם וימין-כלכלי. בקצרה - ליברטריאניזם. |
|
||||
|
||||
שינוי לא הייתה צריכה לומר אשכנזים. ובאופן פרדוקסלי, דווקא ההתקפות של מפלגות אחרות עליה (במיוחד עלון ''ארצ'י לפיד'' הידוע לשמצה), חיזקו את ההזדהות עמה מצד אשכנזים. אגב, כפי שאמרתי בהודעה לאחר מכן, לא התכוונתי בכלל לטעון כי אין לשינוי, מפלגה הקיימת כבר יותר מעשור, אידיאולוגיה. וליברטריאניזם זה מונח מן העולם הפוליטי המעוות האמריקאי. ליברליזם וימין כלכלי חד הם, בכל מקום תרבותי בעולם. (ע''ע המפלגה הליברלית בבריטניה.) |
|
||||
|
||||
אתה יכול לזהות לא מעט 'משכילים בורגנים' מעדות המזרח, אבל קשה יותר למצוא חילונים מוחלטים. תפיסת הדת של יהודי המזרח שונה, ומכילה מגירה גדולה יותר של ''מסורתיים'' שלא ימצאו בשינוי כבר נוח להזדהות. אבל יותר מזה, פוליטיקה של זהות נבנית יותר מכל על המועמדים לכנסת. העשירייה הראשונה של שינוי היא כולה אשכנזים. |
|
||||
|
||||
אם מר רצבי (מס' 11) היה מועבר למקום תשיעי - זה היה מניח את דעתך? בין כה וכה מדובר היה במקום ריאלי עבור שינוי, שלא ירדה מתחת ל-11 בסקרים. לא חסרים גם מזרחיים שתומכים בעמדותיה של שינוי מבחינה כלכלית ומבחינת דת ומדינה. השגיאה שלך היא ששינוי עוינת את הדת. היא לא. היא עוינת את הממסד הדתי, את הכפיה הדתית. אדם מסורתי והגון יכול בקלות לתמוך באמירה שכל אדם זכאי לבחור את אמונותיו ואת התנהגותו בעצמו. גם אדם דתי יכול לתמוך בכך, אגב. |
|
||||
|
||||
יש נתונים (גם אם אומדניים) לגבי מספר הקולות שקיבלה שינוי מקרב הציבור הדתי? |
|
||||
|
||||
אין ולא יהיו. הציבור הדתי (להבדיל מהחרדי) אינו מרוכז בישובים מיוחדים, ולכן אין נתונים על הצבעתו. |
|
||||
|
||||
אתה, שלא היססת להסתמך על משאלים כדי לדבר על רצונותיהם האמיתיים של מצביעי העבודה לא מאמין שאפשר לקבל מושג על הצבעת הציבור הדתי באותם כלים? |
|
||||
|
||||
מה, יעני, א. "האם אתה מגדיר את עצמך כחילוני, מסורתי, דתי או חרדי?"; ב. "למי הצבעת?" שאלה א' היא בעייתית. לדעתי. גם שאלה ב', ת'אמת. השילוב ביניהם הוא פצצה סטטיסטית מתקתקת. |
|
||||
|
||||
בקיבוץ הדתי הגדול בארץ, קבוצת יבנה, שינוי קיבלה 5% מהקולות ומרץ 4%. מפד"ל קיבלה 47%. |
|
||||
|
||||
אכן, מזרחיים 1 שגדלו בבית מסורתי, גם אם הם חילונים לגמרי בעצמם, נושאים איתם מידת מה של "יראת כבוד" כלפי הדתיות. אלה שגדלו כחילונים חסרים אותה. אני לא מוצאת מונח טוב יותר מאשר "יראת כבוד" - לא מדובר בנשיקת ידו של הרב, אלא בהתפשרות על שמירת שבת, למשל. במין מוכנות להתפשר ולהתחשב, בלי עקרונות מוצקים. אני רואה את בני משפחתי המורחבת 2 נוסעים בשבת, אבל לא מדליקים אש. אחרים לא מבצעים שיחות טלפון בשבת, אבל מרימים כשמתקשרים אליהם (אולי זה הילדים...). אחרים נוסעים וגם מדליקים אש, אבל יעדיפו לעשות עיקוף עם האוטו ולא לעבור ליד בית הכנסת, שמא יראו אותם המתפללים. הכללים האלה משתנים על פני זמן - פתאום פלוני מודיע שהחליט לא לנסוע יותר בשבת, או לא לראות טלוויזיה, ואחר כך חוזר לסורו, וההפך. יש פה ריקוד מאוד גמיש, תקרא לו אופורטוניסטי או חסר חוט שדרה, אבל הוא מאפשר לאחוז את החבל משני הקצוות - גם לקיים חיים חילוניים כמעט, גם לא לשכוח את המסורת. ומכאן למה שאמרת על הממסד הדתי וכפייה דתית: מזרחיים שגדלו כך אולי ינהגו כחילונים לגמרי כשהם מופרדים ממשפחתם המורחבת, אבל עדיין אין להם "דרייב" חזק מספיק ללחום בכפייה דתית. הפרדיגמה אינה של כפייה מול חופש, אלא של ניסיון לדו-קיום בשלום. הקונפליקט בין מסורתיות וחילוניות נפתר היטב בחיי היומיום, בגלל המוכנות הגבוהה של המעורבים בדבר. בחיי המדינה הוא הופך להיות בעייתי - נאמר, כשמדברים על תקציבים לישיבות. איך אפשר גם לתת להם וגם לא לתת? ממה שאני רואה, נוטים לומר על התקציבים האלה "נו, שיקחו", בטון סלחני, ולראות בזה מעין "מס" 3. אבל מצד שני, תמצא גם הרבה ביקורת נקודתית - על האברכים שלא עובדים, למשל - כי עבודה זה ערך. או על מתנחלים דתיים, כי הם מסכנים את חייהם וחיי ילדיהם. הקיצוניות היא מושא המלחמה פה, ולא המוסדות המושחתים, או חלוקת התקציבים. 1 כמובן, זה יכול להיאמר גם לגבי אשכנזים - נאמר, אנשים שהתחנכו בבני עקיבא (שבעצם היא תנועה מעורבת). אבל באופן גורף, הדתיות האשכנזית התעצבה באופן "אורתודוקסי" או מחמיר יותר מזו המזרחית/ספרדית. נדמה לי שנסים קלדרון התייחס לזה בהרחבה פעם. 2 והכוונה גם לדור של אלה שעלו ארצה בשנות החמישים, וגם לדור השני, ילדיהם. אני מניחה שזה יתמוסס קצת בדור השלישי. 3 וכך גם אפשר לראות את דברי הרב עובדיה בתשדירים ("הצבעת לש"ס, תלך לגן עדן"). ההצבעה לש"ס, או סתם השלמה עם תקציבים גבוהים למוסדות דת, נתפסת כנראה כסוג של ניקוי מצפון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |