בתשובה לנילי, 26/11/00 0:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את מעלה פה שאלה מעניינת שלמעשה ממקדת את הביקורת שלי על דובי. מתי אפשר להגיד שמאמר מסויים חסר לא אינפורמטיבי ולא מעניק תמונה רחבה? הרי לכאורה כנגד כל האשמה כזו יוכל הכתב להתגונן בכך שזה בכלל לא היה נושא עיסוקו. הוא רק התכון לעסוק בעניין הספציפי הזה ולא בעניינים אחרים. האמת שהרבה כמובן תלוי בהגדרת הנושא. דובי ביקש לפי מיטב הבנתי לעסוק באיסור שהטילה האוניברסיטה העברית על חופש הביטוי ובנוסף לכך לעמוד על ההקשר הרחב של איסור זה בייחס למידת מעורבותו הציבורית הירודה של הסטודנט הישראלי. כלומר עניינו של דובי היה בהחלט האיסור והסיבות של האוניברסיטה העברית לאיסור. מכיון שדובי בחר לעסוק בנושא ספציפי ובזירה ספציפית נדרשה ממנו בקיאות מינימלית ברקע שתרם להחלטה. הרקע יכול היה להיות מה שקרה במדינה בעת ההחלטה אבל צריך היה להיות גם בציר של חופש הביטוי הסטודנטיאלי באוניברסיטה בתקופה שקדמה להחלטת האוניברסיטה. ללא אזכור של שני הצירים הללו הרקע להבנת החלטת האוניברסיטה יהיה חסר. בניגוד למה שכתבת אני לא דורש מאף אחד לקבל את הספקולציות שלי אבל אני כן דורש לתת אפשרות לבחון את הרקע המלא להחלטת האוניברסיטה. העובדה ששנה שעברה היתה שנה מתוחה בקמפוסים בישראל בגלל חופש הביטוי הפוליטי בקמפוסים יכולה בהחלט לתת הסבר להחלטת האוניברסיטה ומתבקש לחקור את זה. אבל אפילו נניח שדובי היה מגלה שזה באמת מופרך ולא צריך בכלל להזכיר את האופציה הזו במאמר. גם אז ניחא. אבל הצרה שדובי בכלל לא היה מודע לעניין הזה. הוא כתב על חופש הביטוי בקמפוס האוניברסיטה העברית בלי בכלל לשאול איזה פנים לבש חופש הביטוי בשנה שקדמה להחלטה להגביל אותו. הבורות בעיתונאית הזו לצד ההסתפקות בכל מיני מרואיינים הכעיסה אותי. בניגוד לדעתך עובדות לא נמסרות לעיתונאי. עיתונאי טוב הוא קודם כל עיתונאי חוקר. ומי שמגיע לראיונות כלוח חלק גם לא יצליח להוציא הרבה מהמרואיינים. ולגבי הכבוד לבן אדם. אני מאד מצטער אם פגעתי בדובי אישית, אבל ביקורת היא ביקורת וכתב עת יוקרתי כמו ה" אייל" צריך לדעת לקבל גם ביקורת ולא לדחות אותה באמירות ציניות של אל תלמד אותי את המקצוע שלי. צריך לדעת להגיד מכל מלמדי השכלתי וממבקרי עוד יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך, ביקורת צריכה להיות בונה ולא הורסת. מדבריך, ''כנגד כל האשמה כזו יוכל הכתב להתגונן'', נדמה שאתה לא מתייחס לדברים כאל ביקורת סתם, אלא כאל הטחת אשמה בכותב. זה גם הרושם שהותירו דבריך קודם, מה שהביא את דובי, בדיוק כמו שאתה אומר, להתגונן. לעומת זאת, יכולת לפנות לדובי עם ההצעה שלך ישירות בדוא''ל, ואולי הוא היה חוקר את הנושא ומפרסם מאמר המשך. זה היה, לטעמי, מוצלח יותר לכל הצדדים ובעיקר לנו הקוראים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |