בתשובה ליוסי גורביץ, 25/11/00 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין שאתה לא מתכון להתייחס לטענתי המרכזית שאין בדברים שאתה כותב שום תזה מעניינת לא על הציונות ולא על הנאציזם ושאתה סתם עוסק בהשמצות רדודות במעטפת פסודו אינטלקטואלית. אבל אני לעומת זאת מתכון להתייחס לשאלות שלך אחת לאחת: א) ראשית לגבי תוכנית ההשמדה הנאצית. כהרגלך בקודש ( או שלא בקודש) אתה לא מדייק. אין שום הנחה מקובלת לגבי תוכנית ההשמדה הנאצית יש כאלה שחושבים כך ואחרים שחושבים אחרת. זכותך לצדד בצד מסויים אבל אל תציג אותו כעמדה מקובלת כשזה לא כך. גם אלו שטוענים שתוכנית ההשמדה התפתחה רק בשלבים מאוחרים יותר לקראת ועידת ואנזה לא בהכרח סבורים שחזונם של הנאצים לא היה ההשמדה. הם בסך הכל קובעים שתוכנית ההשמדה לבשה פנים אופרטיביות רק עם הנצחונות הנאציים הגדולים באותה מידה שתוכנית מרחב המחייה במזרח נעשתה מעשית ב"מבצע ברברוסה". ב) כשידברתי על הטענה המשפטית של התנועה הרויזיוניסטית על עבר הירדן לא אמרתי שהיא צודקת. ודאי שאין בה צדק לאור השקפת העולם הפוסט קולוניאלית, שאתה מציג. עם זאת יש לזכור שמבחינת המשפט הבינלאומי באותם ימים היתה לז'בוטינסקי טענה חזקה למדי. בריטניה קיבלה את המנדט על א"י כולה ( כולל עבר הירדן) מחבר הלאומים, שהוקם אחרי מלחמת העולם הראשונה מתוך התחייבות לממש במסגרת מנדט זה את הצהרת בלפור. ז'בוטינסקי היה סבור שבריטניה הפרה את התחייבותה כלפי חבר הלאומים בכך, שהחליטה על דעת עצמה להפקיע את עהר הירדן מגבולות ההתישבות הציונית. ג) לגבי בן גוריון אני לא יודע על מה אתה מסתמך שאתה קובע שהיתה לו אידיאולוגיה של מרחב מחייה. גם לגבי תפישתו של בן גוריון יש מחלוקות רבות אבל זו לא אחת מהן. מחלוקת הרבה יותר גדולה יש לגבי עניין הטרנספר- אבל זה לא קשור למרחב מחייה בקונוטציה הנאצית של המושג. ד) לגבי א.ד. גורדון: הסיבה שהאמירה שלך מכוערת ולא מדוייקת היא פשוטה. היא מכוערת בגלל חוסר הדיוק שלה ובגלל האינטרס, שגרם לך לא לדייק. ראשית אני לא מבין איזה פגניות מצאת בגורדון. בכל כתביו מופיע קטע, בו הוא אומר שהאדמה היא אלה וצריך לעבוד אותה? הרי אצל גורדון עבודת האדמה היא דרך להגיע לעבודת אלוהים. ההקשר של גורדון הוא דוקא מאד יהודי. עבודת האדמה היא קיום המצוות של היהודי החדש, ששב לארץ ישראל. וגם האינטרס שלך לא לדייק הוא ברור. חלקים בתנועה הנאצית נטו כידוע לפגניות וארגו לעולם האלילי הטבטוני. לכן להגיד שגורדון מראשי תנועת העבודה הוא פגני משרתת את ההשוואה המפוקפקת הזו. אלא שכרגיל לא הצלחת לצקת שום מובן לצרופי המילים שלך וגם זו נשארה עוד השמצה תעמולתית, שלא מעוררת שום עניין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לגלות לך טריק קטן: אם מחלקים את הטקסט לפסקאות, הוא הופך להרבה יותר קריא מאשר אם הוא מכווץ בגוש אחד. ולאחר ההערה הסגנונית הזו, לפרטים: 1. כיום, מקובל להניח שלא הייתה תוכנית השמדה שתוכננה לפני עליית הנאצים לשלטון. הם היו אופורטוניסטים, ועם הזמן קיבלו תאבון. זאת בניגוד לתפיסה המיושנת יותר, התפיסה האינטנציונלית, לפיה תכנית השמדת היהודים נולדה עם המפלגה הנאצית (שעדיין מלומדת במערכת החינוך הישראלית). 2. התפיסה של הגדרה עצמית הוצגה על ידי וילסון כבר ב-1919, והיא עצמה תוצאה הגיונית של המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית. לבריטים לא הייתה מעולם כל זכות לקבוע את גורלם של העמים שכבשו; וחבר הלאומים לא העניק להם שלטון עליהם, אלא מנדט המיועד להביאם להגדרה עצמית. 3. בן גוריון דיבר על הצורך ליישב את הנגב (ואולי גם את עבר הירדן) בכוח הזרוע, משום שהדבר הכרחי לבניין המדינה. מה זה אם לא תפיסה של מרחב מחיה? אתה יודע, מרחב מחיה לא חייב להיות דווקא בערבות רוסיה. 4. עצם הרעיון של עבודת האל דרך עבודת האדמה הוא פגאני. המילה "פגאני", להזכירך, מקורה במילה הלטינית PAGANUS, "עובד אדמה" או "יושב כפר", והיא מציינת את האנשים שהעדיפו את אלי הטבע על האל הנוצרי. הקישור בין עבודת אדמה לעבודת אלילים הוא עצמו פגאני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כשלכמה שבטים בדואים שסייעו לבריטים במלח"ע הראשונה בזכות יוזמתו המקומית של לורנס איש-ערב, נותנים ריבונות על "ממלכה האשמית" קיקיונית, נטולת כל אחיזה בהיסטוריה של המזה"ת, זה בסדר, וכשלנו נותנים הבטחות מדיניות בחלק האחר של א"י, זו כבר התערבות שרירותית בזכות ההגדרה העצמית של תושבי המקום? הן בשני המקרים מדובר במיעוטים המקבלים אחיזה על אדמה-לא-להם לכאורה, אך ורק בזכות חנפנות למעצמה הכובשת, בריטניה במקרה שלנו, צרפת במקרים אחרים. מי נתן לחוסיין הזכות לייצג העולם הערבי אם לא בריטניה? איזה צדק היה פה עד שהגענו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שהקמת הממלכה ההאשמית בעבר הירדן היא פעולה קולוניאליסטית לעילא ולעילא. מצד שני, דומה שהיום ניתן לומר שלמלוכה ההאשמית יש לגיטימציה מצד נשלטיה, כך שהיא לגיטימית. אם הייתה התקוממות עממית - ''עממית'' משמעו כאן מצד רוב הנשלטים - כנגד השלטון, הרי שהוא היה מאבד את הלגיטימיות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שדיקטטור מדכא את מתנגדיו, כולל הדגמה אחת של זה-מה-שיקרה-לכם-אם-לא-תהיו-בשקט, אינה מעידה כהוא זה על הלגיטימיות שלה הוא זוכה מצד נתיניו - קצתם או רובם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירך השלטון הירדני עדיין נשען על תמיכה בטחונית ותקציבית של הCIA, ממש כשם ששלטון השאח נשען בזמנו על שירותי הביון הבריטיים. מוסכם עלי שהתסיסה העממית כנגד רודנות זו עדיין לא הגיעה למימדים שהיו באירן שלפני המהפיכה, ובהתאמה שירותי הביטחון של ירדן לא הגיעו לרמות הטרור והאימה של הסוואק בזמנו. יחד עם זאת אשוב ואזכיר את מהומות הלחם שפרצו שם אחרי שהבנק העולמי כפה על חוסיין המנוח לבטל הסובסידיות למוצרי יסוד, מהומות שאם אני זוכר נכון הסתיימו בטנקים שהסתובבו בחוצות עמאן. המלוכה ההאשמית אינה נבחרת בידי תושבי ירדן, ולכן לפי ראייתי אין היא לגיטימית יותר מכל רודנות אחרת. שלטון רודני שפוי יחסית הוא עדיין שלטון רודני, גם אם אין הוא אויב מובהק של מדינת ישראל כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדו שיח ביננו לא מתקדם לשום מקום. אני מבקש דיוק ואתה מצהיר הצהרות כלליות. למשל לגבי המחלוקת בנוגע לתכנון המוקדם של הפתרון הסופי. אתה טוען טענה כללית שהתזה המקובלת שהנאצים לא תכננו זאת שנים מראש, אלא קיבלו תאבון בהתאם לתנאים, שנוצרו בארצות הכיבוש. אני לעומת זאת טענתי בתגובה שהתזה הזו בהחלט איננה דומיננטית ושיש מחלוקת עמוקה, שגם היא לא מתחלקת על פי קוי המתאר, שהצגת. אז מה היתה התגובה שלך? להגיד עוד פעם שזאת התזה המקובלת. נו זה ממש משכנע. אני כהיסטוריון חובב ולא מקצועי מצפה שאם אתה מדבר על דומיננטיות תציג הוכחות לכך, כי מה שאני שמעתי היה רק ריבוי דעות מתוך הרצאות, ששמעתי על הנושא בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית. בנוסף לכך חברים, שלומדים היסטוריה סיפרו לי שתזה זו רחוקה מלהיות דומיננטית גם בספרות החדשה שנכתבת על נושא השואה. ( אם כי יש לה בהחלט נוכחות)- גם אני כמי שלא עבר על חלק גדול של ספרות זו התרשמתי שהטענה שלך פשוט לא נכונה עובדתית. לכן נראה לי שקראת תזה שיש לה תמיכה מסויימת בעולם המחקר ושנראתה לך מעניינת והעדפת אותה באופן גורף על כל התזות האחרות (כולל תזות ביניים שמשלבות בין הגישות), אבל זה כאמור לא דיון רציני, זו סתם שליפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר של גורדון הוא לא יהודי, אלא יהודי חדש'', כלומר - ציוני. אני אומנם לא תיאולוג גדול, אבל עד כמה שידוע לי היהדות, כמו הנצרות, מטיפה לרוחניות, ללמידה כדרך להתקרב אל האל. הציונות - ''היהדות החדשה'' - היא זו שמעדיפה את הפיסי, את העבודה והכוח. (מה עוד, שלאלוהים אין טריטוריה מסויימת, הוא אוניברסלי. ההכרה כי לאלוהים יש טריטוריה משלו, היא פגאנית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי ההבחנות שאתה עושה ממש גסות. למשל ההבחנה בין פיסי ורוחני. מה ההבדל בין פיסי ורוחני? ומה זה עבודת אלוהים פיסית לעומת עבודת אלוהים רוחנית? הרי גם קיום מצוות, שעליו עומדת כל היהדות הוא פיסי ( מה יותר פיסי מהנחת תפילין?). אז מה זה רוחני ,תפילה? הרי תפילה זה דיבור בלחש או בקול- מה יותר פיסי מזה? למרות שההבחנות שלך לא מתעמקות בשאלות האלה יש בהן אינטואיציות נוצריות. הנצרות באמת ניסתה לעשות את הדיכוטומיה בין העבודה הרוחנית של התפילה- עבודת הלב וזיכוכו כלפי אלוהים, תוך התמסרות לחסד האלוהי לבין העבודה הגופנית של היהדות, ששמה דגש על מצוות ריטואליות. הבחנה זו כושלת בעיני משום שאני רואה בכל פעילות איחוד בין גוף לרוח ולא מנסה לאפיין איזו מהן שייכת לאיזו מחלקה. אבל אפילו אם נקבל את הטענה הנוצרית, הרי שא.ד גורדון שייך באופן אותנטי למדי למגמה היהודית של להנכיח את עבודת ה' בגשמי. עבודה זו רואה את האידיאל בהנכחת אלוהים בפרטים הקטנים של הגשמי או בלשון חז"ל לעשות לקב"ה דירה בתחתונים. רק אדם פשטני יראה בכך פגניות. יש הבדל גדול בין לראות בגשמי אמצעי לעבוד את הנשגב לבין לראות בגשמי עצמו את הנשגב. ברור לכל מי שקורא את גורדון, שעבודת האדמה בעצמה לא היתה בעיניו הנשגב אלא הדרך להגיע לחיבור חוויתי עימו. במובן זה של עבודת ה' דרך הגשמיות היה גורדון הממשיך הטבעי של היהדות ודוקא רעיונות כמו שאתה מבטא הם גלגול של רעיונות נוצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא ענית לי על עניין הטריטוריה. ושנית, נעלה או לא, גם הנאצים ראו בכך את הנשגב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |