בתשובה לדובי קננגיסר, 31/01/03 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כולם מקבלים את ההודעה לבוחר. חלקן הולכות לאיבוד או חוזרות בדואר או כלל לא נשלחות. כמו כן, אז שוב תאבד הסטטיסטיקה על מקומות המגורים. אגב, מה דעתכם על ההצעה הבאה: כולם מצביעים במעטפות כפולות. המעטפות החיצוניות נשלחות לבוחר מבעוד מועד (במקום הודעה לבוחר). הבוחר בא לקלפי לפי רצונו ומצביע. אם לא קיבל מעטפה חיצונית בדואר, ממלאים לו מעטפה בכתב-יד. המעטפות הנשלחות לבתים מסומנות בבר-קוד כדי להקל את הספירה. בתום ההצבעה, ממיינים את המעטפות הכפולות של כולם (כולל חיילים, בתי חולים וניציגויות זרות) לפי חתכים דמוגרפיים כמו יישוב ומין ואז סופרים את הקולות לכל חתך דמוגרפי בנפרד בוועדה המרכזית. לשם הספירה עצמה יידרשו מתנדבים (מטעם סיעות הכנסת היוצאת) שיספרו את הקולות בחתכים דמוגרפיים שונים. אלה יהיו אותם מתנדבים שהיו סופרים את הקולות בקלפיות בשיטה הקיימת היום. השימוש היחיד במחשב בשיטה זו הוא לצורך מיון המעטפות ובדיקת הצבעה כפולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך מהותי ועקרוני בחתכים דמוגרפים וסטטיסטיקות של מקום מגורים? כלומר, פרט לעניין הסקרנות המתבקשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה חיונית לשם ניתוח של שינויי הדעות של האוכלוסיה ומהווה מקור מידע בל יסולא בפז. תוכלי לשאול גם בשביל מה יש את הלמ''ס... אין ספק שמידע סטטיסטי חיוני לצורך קבלת החלטות גם ברמת המפלגה וגם ברמה הארצית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שבמידה ומרצ תחזור להחזיק יום אחד בתיק החינוך היא צריכה להפסיק להשקיע בעיירות הפיתוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה אומר שכדאי שהיא תפסיק לבסס קמפיינים שלה על התקווה שתושבי האיזורים הללו יצביעו לה. או שימצאו דרך לגרום לכך שיפסיקו לזהות אותם כ''אוהבי ערבים''. ''עם אחד'', עם הישגים אפסיים בתחום, זכתה לתמיכה גדולה למדי בקרב עיירות הפיתוח. וזה למרות שעם אחד תדאג לעיירות הפיתוח בערך כמו ששינוי תדאג להומלסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל (טוב, לא כל, אבל חלק משמעותי מ)התמיכה שלי בלאפשר לאנשים להצביע היכן שהם רוצים נובע מהרצון לחבל בסטטיסטיקות האלה. לא רוצה שרה''מ ידע לא להפנות תקציבים לכפר שממילא איש מתושביו לא הצביע בעדו. לא רוצה שהמאיימים נגד הצבעה ושקבלני הקולות יקבלו עזרה מהמדינה בהטלת מוראם על הבוחרים. הבחירות צריכות להיות חשאיות ככל האפשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטרה נעלה, ללא ספק (וללא ציניות). הדבר נכון בעיקר לגבי פרסום התוצאות בישובים קטנים במיוחד: אם ידוע שמישהו הוא השמאלני היחיד בקיבוץ, או הימני היחיד בהתנחלות, כולם יכולים לדעת לאיזו מפלגה בדיוק הוא הצביע – או במילים אחרות, אובדן החשאיות. הבעיה אינה אנקדוטלית בלבד: אחד מחברי סיפר לי שכל הקיבוץ גילה בדיוק למי הצביע, בשל פרסום הנתונים. אף אחד לא יכול *להוכיח* כלום, אבל בכל זאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקרה החבר הזה שלך הוא אני, אז הסיפור לא מדויק: כל חברי הקיבוץ ראו, ובוודאי התפלאו קצת, לראות שמישהו הצביע חד"ש (מדובר על בחירות 99). אף אחד לא ידע שזה אני, חוץ ממי שסיפרתי לו, כי אני לא מדבר הרבה ואנשים לא ידעו שהדעות שלי הן בשמאל הסהרורי. לא העניין האישי שלי הוא העיקר. הבעיה שאתה מעלה היא בעייתית, אבל פחות ממה שעשוי להשתמע מתגובתך. "ידוע שמישהו הוא השמאלני היחיד בקיבוץ". איך ידוע? אם הוא מספר לאחרים, אז כנראה שהוא לא מתבייש בזה, ואז אין בעיה. בכך יש פתח לבעיה הפוכה: מישהו *מתרברב* שהוא הולך להצביע, נניח, ליכוד (מה שנחשב בקיבוץ לטאבו); אם מתברר בסוף שאף אחד בקיבוץ לא הצביע ליכוד, הוא עשה את עצמו לצחוק. בעיה אחרת היא במצב שאכן יש מישהו כזה בקיבוץ, אבל הוא (חזי) ביישן ולא מספר לאף אחד. למחרת הבחירות תחל חרושת רכילות בקיבוץ "מי הצביע ליכוד?". גם אם אף אחד לא באמת יחשוד ספציפית בחזי, הוא כל כך חושש מההשלכות האפשריות, ושאולי מישהו כן יחשוד בו, שהוא יעדיף להצביע עבודה, כמו כולם. אני רק רוצה לציין שהבעיות האלו הן מבחינתי תיאורטיות, ולא משהו שנתקלתי בו בפועל. מצד שני, לא הספקתי להיות קיבוצניק הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הסיבות המרכזיות לכך שטרחתי להצביע היא כדי שיהיה קול אחד לחד"ש ביישוב המוטה-ימנית שבו אני גר. ואכן יש, כפי שמראות התוצאות. אגב, גם בהתנחלות תקוע (!) יש לפחות קול אחד לחד"ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום דיברתי עם מישהי שמכירה אישית(!) את שני האנשים שהצביעו "חרות" בקיבוץ עין-גדי. סתם שתדעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה לא השניים שהצביעו ש"ס בפעם הקודמת? (היתה עליהם כתבה באיזה שבעה ימים, בזמנו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבבחירות 96 מישהו אמר לי שהצביע פרס ומולדת כדי לאזן אותו מהכיוון הימני ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישעיהו בן פורת, ש(נדמה לי ש)דב אנשלוביץ אוהב להזכיר אותו בתור איש שמאל שהתריע והתנגד להסכמי אוסלו, ושב-92 מוקם במקום ה-13 ברשימת מר"צ לכנסת (אז זה היה מקום ריאלי) כנציגה של "שינוי", הצביע בבחירות 96 עבור נתניהו ומר"צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם הוא יהושע פורת, והוא שמאלני כמו ששינוי שמאלנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, חשבתי שמשהו לא מסתדר לי עם השם, אבל לא הצלחתי להחליט מה. תודה. (אבל יש גם איזה אדם מוכר שנקרא ישעיהו בן-פורת, לא?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. יש עיתונאי (או עיתונאי לשעבר) שזהו שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזכיר הרבה את שוקה פורת, ואני, אכן, מגדיר אותו כשמאלני. הסיבה שאני מגדירו כשמאלני היא משום ששמעתי מפיו בראיון ברדיו שאין לו שום סנטימנטים לשטחי ארץ ישראל, והוא מוכן תמורת שלום לחזור לגבולות 67 כולל ירושלים והגולן (בניגוד לבן גוריון בזקנתו, שהצהיר שהיה מחזיר הכל תמורת שלום למעט ירושלים והגולן). אם כך, במה אתה יותר שמאלני ממנו ? (אני, אגב, חושב שאני יודע במה אתה יותר שמאלני ממנו, אבל אני מת לשמוע זאת מפיך ישירות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה אתה חושב שארז יגיד, אבל מה שאני חושב שארז יגיד, הוא שפורת אמנם תומך בוויתור על השטחים, אבל הוא לא "הומניסט", והוא לא תומך בפתרון זה מתוך דאגה לזכויות אדם, אלא בגלל ש"במקרה" זה הפתרון שלדעתו ישרת את האינטרסים של ישראל בצורה הטובה ביותר. אם "במקרה" הוא היה מאמין שהפתרון המועיל ביותר לאינטרסים של ישראל היה המשך הכיבוש, הוא היה תומך בו. אבל בכלל כתבתי את ההודעה הזאת רק כדי להגיד (לארז תגובה 126518): אתה רואה שזה שוקה ולא שוקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין בהודעתי המקורית שהציבור נקרא לא לעזור לארז, ולהתערב רק לאחר שהוא ישיב. אני כמעט בטוח שלא זה מה שהוא היה עונה, ובעצם שמת בפיו את השקפת עולמך. גרמת נזק, אבל נחכה בכל זאת לתשובתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה ציפית שאענה. האלמוני המקורי אכן הביע את השקפתי. שוקה פורת (אכן, טעות שלי) הוא מאותם אנשים שהגדרתי כפסאודו-שמאל:תגובה 104614 זאת גם הסיבה שטענתי שאהרון מגד לא שמאלני:תגובה 67597 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם בני מוריס? עדיין שמאלני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם לא, כשם שיוסי גורביץ כבר לא שמאלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בני מוריס ראיתי היום ב"חוצה ישראל". יש לך קישור למקום בו גורביץ נפרד מהשמאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלבץ כבר נתן אותו, אבל הינה הוא שוב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא עדיין הכותב הטוב ביותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נשאר בעל תובנות היסטוריות ופוליטיות שאותן הוא מציג יפה. חבל רק שבחר בדרך הקלה בהתישרות עפ''י תופי המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה התכוונת לתמיכתו בנתניהו. זהו הסימפטום לאי-שמאלניותו, לא הסיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נותר לי אלא להודות שצדק האלמוני מהדיון ההוא, ולא כך חשבתי שתענה (את התגובה הראשונה שהבאת לא ראיתי), ולכן לא חשוב כעת מה כן חשבתי שתענה. אבל ברצוני להעיר שתי הערות לגבי שיטת ההבחנה שלך בין סוגי השמאלנים: קבוצת הנימוקים הפרגמטיים וקבוצת הנימוקים ההומניים. ראשית, לדעתי שיטת הבחנה כזאת היא חסרת משמעות. אם כמה אנשים שואפים לאותם גבולות של ישראל, מבחינה מעשית אין זה משנה כלל מה מניעיהם. בין אם הם מביאים נימוקים מעשיים ופרגמטיים בטענה שזה לטובתנו, ובין אם נימוקיהם נימוקים הומניים של אהבת האדם, או שכל מה שמעניין אותם הוא התבדלות והשתלבות או שמישהו שואף לכך בגלל שיש לו תסביך אדיפוס, מבחינה פוליטית צריך לשייך את כולם בדיוק לאותו מחנה. ההבחנה צריכה להיות ע"פ התוצאה הסופית של מניעיהם: באיזו דרך הם קוראים ללכת. לשיטתי כולם שמאלנים "אמיתיים" באותה מידה. שנית, קצת תמוה בעייני שאתה משייך את ביילין לקבוצת השמאלנים "האמיתיים". לא זכורה לי שום התבטאות שלו שבה הוא נמק את דרכו בטעמים הומניים. בהתבטאויותיו, תמיד הציע את דרכו בגלל "שזה טוב לנו", וכאשר היה צריך להסביר את כשלון אוסלו מעולם לא אמר שדי שעשינו מעשה "טוב" אלא השתמש בנימוקים של הכאה על חזה הימין (או חזה ערפאת) כסיבת הכשלון. עד כמה שזכור לי, אלה תמיד היו גם נימוקיך. למעט אותה תגובה שהבאת שבה הסברת את דעותיך הפוליטיות בסיבות של אהבת האדם, תמיד הבאת גם אתה טעמים של פרגמטיות, ואת הכשלונות הסברת כטעויות של הימין (נתניהו האיום . . .). זו כנראה גם הייתה הסיבה לטעות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כבר מותר לעזור לארז? כל מי שמתנה את הנסיגה בתנאי כזה כבר אינו נחשב לשמאל אמיתי, כי לדעת אנשים מסוימים הסדר חייב להיות הפוך: רק נסיגה חד-צדדית וללא תנאי תאפשר, במועד מאוחר יותר, להגיע לשלום. ההתניות כמו זאת שבכותרת או "אחרי חיסול הטרור" ודומותיהן אינן אלא עלה תאנה מאחריו מסתתרים אלה שבפועל אינם מוכנים לשום נסיגה, כיוון שהן אינן ניתנות להשגה, בבחינת "כשהגיהנום יקפא". ש.הכפר, ארזולוג חובב1 ואנשלוביצר מתחיל __________________ 1- זה שארז עצמו חושב אחרת לא משנה כלום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא הדיון: "האם פרופ' יהושע פורת שמאלני ?" הנתונים הם שהאיש היה בעבר חבר במרץ, והיה שמאלני למהדרין, על דעת המדקדקין ביותר, בדיוק עד הרגע שבו נהגה רעיון אוסלו. לאחר שהרעיון הזה נהגה, הסביר שדבר לא השתנה בעמדותיו, אך את הסכמי אוסלו הוא שולל, משום שהם רק יקרבו את הערבים להשגת מטרתם: חיסול ישראל. ארז חושב שיהושע פורת אינו שמאלני אמיתי, והסביר את נימוקיו (שאיני מקבלם). מה דעתך שלך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שמטרתם של "הערבים" (כהכללה) היא "חיסול ישראל" די שוללת תיוג של אדם כשמאלני. אם שוקה חשב כך לפני אוסלו, מוזר לי שמצא עצמו במרצ - הסיבה היא כנראה ששינויח לא הייתה קיימת אז באופן עצמאי. על כל פנים, משום מה נדמה לי שמס' 13 במרצ ב- 1992 הייתה שוש ערער - נציגת 'שינוי' של אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, כל המחשבה השמאלנית מבוססת על ההנחה ש"מטרתם של הערבים" אינה "חיסול ישראל"? ואם מישהו חושש מהאפשרות הזו, אבל אינו בטוח שזה המצב - האם הוא עדיין יכול להיות שמאלני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להגיד ש''המחשבה השמאלנית'' מבוססת על (גם על) האמונה שאי אפשר להכליל ולדבר על ''מטרה'' של קבוצת אנשים שהדבר שמאפיין אותם הוא שייכות לאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מישהו אינו בטוח שלקבוצת-האנשים-המאופיינים-על-ידי-שייכות-לאומית יש מטרה (אבל מכיר בזה שאולי יש להם), והוא אינו בטוח שהמטרה הזו היא "חיסול ישראל" (אבל מכיר בכך שאולי היא דווקא כן) - האם הוא עדיין יכול להחשב לשמאלני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם אנחנו מדברים על שמאלני, כמי שמחזיק בתפיסת עולם שמאלנית, אז כחלק מתפיסת העולם הזו באה האמונה שלקבוצת-האנשים-המאופיינים-על-ידי-שייכות-לאומית אין מטרה זהה (מלבד, כמובן, המטרות המשותפות לכל בני האדם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאמונה הזו נאיבית במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? האם אתה מאמין באמונה ההפוכה (שלקבוצת-האנשים-המאופיינים-על-ידי-שייכות-לאומית יש מטרה זהה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שכתבת אני מבין שבעיניך, לאנשים השייכים ללאום נתון אין מטרות משותפות (המיוחדות להם). אני לא טוען שזה תמיד כך, אבל נראה לי שהתופעה הזו שכיחה ביותר. בפרט, כדי שלא נתבדר לדוגמאות לא רלוונטיות, אני חושב שהערכה ריאלית של המציאות צריכה לקחת בחשבון את האפשרות ש''מטרתם של הערבים (כהכללה) היא חיסול ישראל'' (כמדינה עצמאית). האמונה שזה ''פשוט לא יתכן'' היא נאיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כאן אי הבנה. גם להשקפתו של איש שמאל, ההנחה כי מטרתם (המשותפת) של הערבים (הפלסטינאים) היא להשמיד את מדינת ישראל, היא לא בלתי אפשרית. אלא ש"צורת חשיבה שמאלנית" מתאפיינת בהנחות ש: א. גם אם כך, אין זאת בהכרח מטרתו האישית של כל ערבי, או אף כל פלסטינאי. ב. גם אם זה כך היום, אין זה בהכרח שיהיה כך גם מחר. ג. השאלה האם המצב יישאר כך או ישתנה תלויה *גם* בנו ובמעשינו. ד. (ואולי זה המבוא והבסיס לכל זה) גם אם כך, עדיין, הערבים, ואפילו הפלסטינאים, הינם בני אדם ממש כמונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמובן עם כל ארבעת הסעיפים האלה, ולא רואה בהם שום דבר ''שמאלני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראית האחר כאדם כמוך, ודה דמוניזציה של האויב (הלאומי, המעמדי או האישי) הינם הבסיס עליהם נבנית השקפת העולם הליברלית שמאלנית (במרכאות ובלעדיהן). ההכרה כי הסכסוך, המשכו ופתרונו תלויים גם בצד שלך ובמעשיו, ולא רק ב''התפכחותו'' של הצד השני, היא נדבך נוסף במבנה ה''שמאלני'' (הפעם המרכאות משמעותיות יותר). אבל נכון, קיומם של היסודות, ואפילו נדבך או שניים בדרך, אינם מבטיחים את קיומו של המבנה כולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחיזוק עמדתו של עוזי (שארבעת הסעיפים שלך אינם בהכרח "שמאלניים"), הנה גישה ימנית אפשרית, שלא רק מתיישבת עם ההנחות שתיארת, אלא אפילו מסתמכת עליהם: עלינו להיות קשוחים ונחושים מול הערבים, להפגין יד קשה ולא לוותר מילימטר; בסוף הם יבינו שאין להם סיכוי להשמיד את ישראל, ויזנחו את מטרתם זו. נדמה לי שראיתי באייל יותר מכותבת אחת שזה בדיוק מה שהיא אומרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונתך שהגישה הימנית שהצגתי אינה מתיישבת עם "הערבים, ואפילו הפלסטינאים, הינם בני אדם ממש כמונו"? אני חושב שכן. גם בני אדם כמונו (ניתן לחשוב) יתייאשו אם יווכחו (ניווכח) שאנו עומדים לפני כוח חזק מאיתנו, ושישאר חזק מאיתנו עוד הרבה שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי גישה מתנשאת שבבסיסה התיחסות לפלסטינים כאל ילדים שעלינו ''לחנך'' אותם ולהחזיר אותם למוטב. כמובן שיש צורך להגיב בכח על מקרים נקודתיים, אבל גישה כוללנית של כח כמטרה ולא כאמצעי משיגה את ההיפך ממטרותיה, ולא בכדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יוצא כנגד "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי1,גישה שבן גוריון חביבך אימץ בת'כלס. 1והוא לא התנסח כמתנשא במאמר הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יוצא כנגד גישת ''קיר הברזל'' שאיתה אני מסכים, אלא כנגד הגישה ששימוש בכח ישרש מהפלסטינים את דרישתם ה''מופרכת'' למדינה משלהם כתוצאה מהכרה ב''צידקתנו'' להישאר בשיטחיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניצה כבר הסבירה את זה פעמים רבות, ובוודאי גם לך (מה שרק אומר שגם אני לא אצליח כנראה לשכנע אותך): בגישה של להיות נחושים מול הפלשתינים עד שיתייאשו מלנסות לנצח אותנו אין שום התנשאות עליהם, ואפילו לא חינוך (אלא באופן מטאפורי; בוודאי שלא במובן בו מחנכים ילדים). כאשר המדינה מענישה עבריין - חשוב לא על גנב זוטר, אלא נניח על מיליונר שמעלים מס - האם מתנשאים עליו? האם מנסים לחנך אותו? מניחים שהוא אדם בוגר ורציונלי, ומנסים להפוך את המעשה הרע ללא כדאי עבורו. בניסיון לחסוך כמה סיבובים: איני בא לטעון כאן "הפלשתינים הם כמו פושעים". הטענה היא שגישה של הרתעה ושל הפגנת כוח ונחישות אינה בהכרח מתנשאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השקפת היסוד של גישה זאת היא מוטעית: אין כאן ענין של יהודים הצודקים בדרישתם לכל ארץ ישראל לבין פלסטינים טועים בדרישה לחלוקה שיכירו בטעותם אחרי שינוצחו, אלא צורך פרגמטי בחלוקה ששום הפעלת כח לא תשנה את דעתו של הצד השני ה"טועה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען לצדקתה של הגישה הזו (שאינה גישתי). אני כן טוען שהיא לא (בהכרח) מתנשאת על הערבים, והיא כן רואה (או יכולה לראות) בהם בני אדם כמונו. והגישה הזו לא בהכרח טוענת שאנחנו צודקים והם טועים, והיא בוודאי לא אומרת שהם יכירו בטעותם (במובן אי-צדקתם); היא חותרת לכך שהם יכירו באי-יכולתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישה של כח כמטרה משיגה את ההיפך ממטרותיה. מה ההיפך מכח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ההיפך מכח אלא ההיפך מניצחון שכביכול אמור להיות מושג באמצעותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באמצעותו", כלומר כח הוא *אמצעי*. משום מה היה נדמה לי שבתגובה 132234 כתבת על גישה של כח *כמטרה*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כח כמטרה בלעדית להשגת שקט או ניצחון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כח הוא ''להשגת'' משהו, אז הוא אמצעי, לא מטרה, לפחות כמו שאני מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב מתבלבל. אם כח הוא מטרה בלעדית, מהם שקט ונצחון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאלה המושגים כביכול אך ורק בזכותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, תוצאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאות-לוואי בלתי-רצויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שמיץ רק רצה להשוויץ כאן ביכולתו הלוגית המזהירה; אבל לי נדמה שהוא רצה להשפיע על ארז לנסח קצת יותר בזהירות את סיסמאותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי. העניין הוא שנאלצתי לקרוא את ההודעה של ארז שלוש פעמים כדי להבין שהניסוח היה כושל (נדמה לי שארז לא הבין זאת עד עכשיו). מיץ ראוי לשאפו על חדות עיניו (כולם יודעים שלארנבים אין משקפיים כי הם אוכלים גזר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד שארז לא הבין נראה לי מוגזם, הוא פשוט קפץ על המציאה להשחיז את ''טקטיקת לנדוור'' מול יריב משובח כמומיצ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא תוצאות כפי שתומכי הגישה חושבים שאליהם היא תביא. הנסיון המעשי והשכל הישר מראים שתמיד הושג ההיפך מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אלה התוצאות שהם חושבים שאליה*ן* היא תביא, האם לא נכון לקרוא לתוצאות אלה *המטרות* ולגישה *אמצעי*? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מטרתם היא להגיע לכח שכביכול ירתיע את הצד השני ויגרום להכנעתו. (כפי שמתבטא בסיסמאות מטומטמות כמו ''תנו לצה''ל לנצח''.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הרתעה וכניעה הן המטרות, וכח הוא אמצעי להשגת מטרות אלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרתעה וכניעה המבוססות על כח ותלויות אך ורק בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זאת רק השעה המאוחרת, אבל נדמה לי שדווקא אפשר לחשוב על העניין באופן שלא יפריד בין כוח כאמצעי וכוח כמטרה. זאת, בגלל שבמקרה שלפנינו, של ''הרתעה וכניעה'', כוח הוא אימננטי לקיום המושגים. אין להם משמעות ללא כוח, כך שהוא לא רק אמצעי אלא מהותי למטרה (ז''א, הרתעה וכניעה הם היבטים של כוח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איך אתה מגדיר כוח. אם הכוונה לכוח פיסי/צבאי בלבד, הרי שאתה טועה. ניתן לגרום להרתעה והכנעה ע"י ניתוק תשתיות, חרם כלכלי וכו'. אין צורך בהפעלת כוח פיסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מתכוון לכוח פיזי בלבד. אפילו ההפך: אפשר לתאר את ארז כיוצא נגד טענה ימנית מסוג מסוים, לפיה "כוח" קובע את מבנה המציאות החברתית, ותופעות כמו הפצצות ומלחמות, הרתעה וכניעה, גבולות או אפילו עצם קיומן של המדינות הן מקרים פרטיים של אותו כוח. לכן, ההפרדה בין אמצעי למטרה כאן היא מלאכותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) "הרתעה וכניעה" הן מטרות ביניים שנועדו להשיג מטרה מסוג אחר, לכן נראה לך שיש עמימות בין אמצעי למטרה. 2) לפי שיטתך גם תגמול כלכלי לקידום מדיניות הוא הפעלת כוח ולכן נידון לכישלון, כלומר אתה כופר הן במקל והן בגזר. זו טענה די מרחיקת לכת (וחסרת ביסוס). 3) האם השגת כניעה ע"י מרי אזרחי בלתי אלים נחשבת הפעלת כוח? (אני מדבר על מקרה היפותטי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליבא דגנדי (ההוא שנרצח בהודו, לא זה שנרצח בישראל), כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע זאת, אך אני מצפה לתשובה אליבא דיהונתן אורן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אינה "שיטתי" ואני לא בטוח שאני מעוניין להגן עליה. אני בסה"כ מנסה להציע דרך שונה לראות את הדברים. 1. לומר ש"הרתעה וכניעה הן מטרות ביניים" מחייב להחזיק בהנחות מסוימות על אופי המטרות של מדינות ושל האדם בכלל. גם לא טענתי לעמימות בין אמצעי למטרה: כתבתי שאפשר לחשוב שדברים שנראים שונים הם גילויים במציאות של אותה "מהות" (מחוסר מילה יותר טובה) שעומדת מאחוריהם, והיא כוח. דוגמא מוכרת שלא המצאתי כרגע: אם האדם מונע ע"י חתירה לעוצמה, אזי תפקידה של העוצמה (האישית, הלאומית והחברתית) אינה רק הגנתית. יש לה ערך בפני עצמה, ומה שנראה לך כמטרות הסופיות הן בעצם כיסוי למטרה האמיתית שהיא העוצמה. 2. אחד המאפיינים של תורות ימניות הוא האמונה שהאדם הוא לא טוב מיסודו. יש בו, לכול הפחות, שילוב בין טוב ורע. תפקיד החברה הוא להוציא את הטוב מהאדם ולדכא את הרע, ומידת החירות שנאפשר תלויה במידה שאנשים מדכאים באופן עצמאי את הרע בתוכם. כוח הוא הכרחי לקיום החברה: הוא יכול להיות מופעל ע"י האדם עצמו, או ע"י החברה החיצונית, אבל הוא הכרחי. בהקשר שלנו, לדעת אנשים בעלי השקפת עולם ימנית, אם הפלשתינאים לא מדכאים את היצרים "הרעים" שלהם – אנחנו נעשה זאת בשבילם. תורות שמאליות מאמינות, בהכללה, שהאדם הוא טוב ביסודו. הרוע נוצר ע"י הכפייה החברתית והדיכוי שמופעל ע"י החברה ושפוגע בטבעו הטוב של האדם. התגובה האנושית לדיכוי היא התנהגות "רעה". תוכל לראות ביטוי לזה בתגובות של ארז הפזורות ברחבי האייל: הוא טוען שהסיבה האמיתית למעשי הפלשתינאים היא הטרור והכיבוש. בהקשר שלנו, "תגמול כלכלי לקידום מדיניות" הוא לא בהכרח הפעלת כוח פשוט בגלל שהשמאל לא ינתח את מבנה היחסים החברתיים כבנוי על כוח. וכך אני מבין את מה שארז אומר במהלך הפתיל הזה (גם אם הניסוח של "כוח כמטרה" לא מדויק): ראיית המצב במונחים של כוח בלבד (רסנו את עצמכם או שאנחנו נעשה זאת בשבילכם) הוא ניתוח לא נכון של המציאות, שרק מחמיר את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) טענתך מבולבלת (או מבלבלת) משהו, לכן קשה לי להגיב. "אזי תפקידה של העוצמה (האישית, הלאומית והחברתית) אינה רק הגנתית" מה הקשר להיותה הגנתית או לא הגנתית? "אפשר לחשוב שדברים שנראים שונים הם גילויים במציאות של אותה "מהות" (מחוסר מילה יותר טובה) שעומדת מאחוריהם, והיא כוח." אנא חדד, או הדגם. אם הבנתי את טענך כראוי (ויש לי הרגשה שאין הדבר כך) ניתן לייחס לכל פעולה מטרה סופית של עוצמה, או לחלופין לכל מטרה, אמצעי של עוצמה. 2) לא מסכים. אני מכיר מדגם מספיק רחב של אנשים הן מהימין והן מהשמאל שהם אנטיתזה מושלמת לתאוריה הזאת. (אגב, שמתי לב שבעוד השמאל מגלה הבנה וסלידריות כלפי העם הפלשתיני, לדוגמה, ושאיפותיו הלאומיות, הוא מפגין הרבה פחות סולדיריות כלפי הפרט הפלשתיני מאשר רוב הימנים שאני מכיר. רוב המתנחלים שאני מכיר יכולים ללמד את השמאל פרק חשוב בדו-קיום, ובכלל, רוב אנשי השמאל שאני מכיר מיזנטרופים בהרבה מעמיתיהם הימנים, על אף היותם הומניים יותר). בכל מקרה, אם ארז אכן מאמין שהאדם הוא טוב ביסודו, כיצד הוא מסביר את התנהגותינו "הרעה" ככובשים? או את התנהגותם "הרעה" של המתנחלים? או של "הדמגוגים הימנים"? תגמול כלכלי לקידום מדיניות הוא בפירוש הפעלת כוח. אני לא רואה שום דרך אחרת להסתכל על כך. "ראיית המצב במונחים של כוח בלבד (רסנו את עצמכם או שאנחנו נעשה זאת בשבילכם) הוא ניתוח לא נכון של המציאות, שרק מחמיר את הבעיה." גם נסיגה חד צדדית היא שימוש בכוח, ומשא ומתן מושתת ביסודו על כוח. המסקנה מטענה כזו היא שלא ניתן לעשות דבר שלא יחמיר את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הטענה אולי קצת מבולבלת כי הקצנתי אותה במהלך הפתיל. מטענה שכוח הוא מרכיב אימננטי של "הרתעה וכניעה", עברתי לכך ש"הרתעה וכניעה" הם היבטים של כוח, ומשם לטענה שכוח הוא המהות של היחסים החברתיים. אני אשאר כבר עם הטענה הזאת (כאילו, מה אכפת לי. זה לא משנה למציאות מה אני כותב). הטענה שהמציאות כפי שאנחנו רואים אותה אינה הממשות האמיתית אינה טענה חדשה. גם לא הטענה שהממשות החברתית האמיתית היא כוח. אם זה אכן כך, הרי שמבנים חברתיים כמו מדינה, משפחה וכדומה הם ביטויים של הכוח הזה (אני לא מתכוון שהם תוצאות שלו. הם גילויים של הכוח עצמו), וגם תהליכים חברתיים, ממלחמה ועד דו-שיח פשוט, הם למעשה ביטויים שונים של כוח. לכן, אם נרצה להבדיל בין אמצעים ומטרות, לא נוכל לעשות זאת באמצעות הקריטריון של "כוח". הוא קיים בכל התהליכים והיעדים החברתיים, ונצטרך למצוא קריטריון אחר בשביל ליצור אבחנות. 2. כאן אני חושב שיש בינינו חוסר הבנה. לא דברתי על אנשים, אלא על תורות (בהכללה). בנוגע להתנהגות אנשים, ניסיון החיים שלי מביא אותי למסקנות דומות לשלך. איך השמאל יסביר התנהגות "רעה" של אנשים? החברה קלקלה אותם, אני מניח. פרדיגמות הן תמיד מעגליות. בנוגע לפסקה השנייה שלך, אפשר לנתח את היחסים בין בני-האדם שלא דרך פריזמה של כוח, ואפשר לשאוף להגיע לשם. אם נזכר ברעיונות שמאליים, הרי המרכסיזם שואף ל"מלכות החירות" שבה הכוח מפסיק להיות גורם משמעותי, רוסו מדבר על "הרצון הכללי" שבו כולם שואפים לאותם הדברים גם ללא כפייה, פשוט כי אלה הדברים הנכונים ועוד כאלה. האם זה ריאלי? לא יודע (ולא אכפת לי), אבל אפשר לנתח את המציאות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמשיכו, אני נהנה לקרוא את שניכם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) עדיין לא לגמרי עשית סדר, והשארת אותי עם שורה של טענות לענות עליהן, מבלי לדעת לאיזו אחת מבניהן אתה באמת מתכוון. "הטענה שהמציאות כפי שאנחנו רואים אותה אינה הממשות האמיתית אינה טענה חדשה." טיעון כזה יכול לסיים כל וויכוח אך לא ברור מה הקשר שלו לכאן... :) "ונצטרך למצוא קריטריון אחר בשביל ליצור אבחנות." כאן אנחנו חלוקים. אני מאמין שבסופו של דבר כוח הוא תמיד אמצעי או מטרת ביניים. ניתן לגרור את הטיעון הזה הלאה ולומר שבעצם כל מטרה היא מטרת ביניים(פרט להישרדות), אך בכל זאת נראה לי שכוח הוא מטרת ביניים בצורה די מובהקת. 2)"כאן אני חושב שיש בינינו חוסר הבנה. לא דברתי על אנשים, אלא על תורות (בהכללה). בנוגע להתנהגות אנשים, ניסיון החיים שלי מביא אותי למסקנות דומות לשלך. איך השמאל יסביר התנהגות "רעה" של אנשים? החברה קלקלה אותם, אני מניח. פרדיגמות הן תמיד מעגליות." אני תמיד שמח להסכים :) העיקר שאתה מבין שניתוח התורות שלך הוא בהכללה גסה. "האם זה ריאלי? לא יודע (ולא אכפת לי), אבל אפשר לנתח את המציאות אחרת." קשה לי להאמין שזה ריאלי, שהרי בסיטואציה כזו מספיק תפוח רקוב אחד על מנת לחבל בכל הסדר החברתי (ומשוגעים תמיד קיימים), וסדר שכזה מחייב ביטול מוחלט של קריטריונים לחלוקה חברתית (מדינות, דתות, אמונות, גזעים, לאומים, מינים). מכיוון שאני לא רואה את חצי האנושות עוברת ניתוח לשינוי מין, קשה לי להתייחס למצב כזה כריאלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאנחנו לא מדברים על אותם דברים. אני לא מתעניין בנכונות הטענות שהעליתי, בדרך המתאימה לתאר את המציאות או ב''מה צריך לעשות עכשיו''. לפחות לא בהקשר לדיון הזה. אני מנסה להציע צורת מחשבה, לפיה הדברים שארז אומר מצייתים לחוקי הלוגיקה באונטולוגיה מסוימת (אין אפשרות להבחין בין כוח כאמצעי וכוח כמטרה אם היחסים החברתיים הם גילויים של כוח, ולכן הניסוחים של ארז אינם מוטעים). זה לכשעצמו לא חכמה, אולי לכול לוגיקה אפשר למצוא עולם היפותטי שיתאים לה. אני הולך צעד קדימה ומנסה להראות שהאונטולוגיה הזאת תואמת את תפיסת-העולם של תורות ימניות, ולכן השימוש בה אינו שרירותי. (ורק להבהיר, אני טוען כמובן שארז יוצא נגד האונטולוגיה הזאת, וכך צריך לקרוא את דבריו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כן מדברים על אותם דברים (למרות שגם התפזרנו). בכל מקרה, כפי שאמרתי:"אני מאמין שבסופו של דבר כוח הוא תמיד אמצעי או מטרת ביניים. ניתן לגרור את הטיעון הזה הלאה ולומר שבעצם כל מטרה היא מטרת ביניים(פרט להישרדות), אך בכל זאת נראה לי שכוח הוא מטרת ביניים בצורה די מובהקת." טיעון זה שולל את חוסר ההבחנה בין כוח כאמצעי או כמטרה, מאחר והוא תמיד אמצעי, ולעולם לא מטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נראה לי" זה לא טיעון כל-כך מוצלח לדעתי. ובכול אופן, הוא לא עונה במישרין לטענה שלי. היא לא הייתה שכוח הוא המטרה הסופית, אלא שמהות האינטראקציה החברתית כולה - גם תהליכים וגם מבנים – היא כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הטיעון שלי הוא לא "נראה לי". זו הסתייגות שנועדה לומר שזו דעתי. הטיעון הוא: "כוח הוא מטרת ביניים בצורה די מובהקת." 2) הוא לא עונה במישרין מכיוון שטענתך עדיין לא מגובשת דיו. אם אתה טוען שמהות האינטראקציה החברתית כולה היא כוח, אזי טענתו של ארז מוטעית, שהרי לא ניתן למצוא מקרה בו הכוח אינו אמצעי/מטרה, ומאחר ויש טשטוש לטענתך בין כוח כאמצעי ובין כוח כמטרה, הרי שלארז לא נותרה אלטרנטיבה לכוח כמטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לדעתי כוח אינו "מטרת ביניים בצורה די מובהקת". את המציאות אפשר לנתח בכל מני אופנים, ולאו דווקא הדרך שחוברתנו אליה היא הסבירה ביותר. 2. אני לא טוען שמהות האינטראקציה החברתית כולה היא כוח. אני אומר שארז (לפי הפרשנות שלי) יוצא נגד הטענה הזאת, שהיא טענה מובלעת ב(חלק מה)מחשבה הימנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אכן אפשר לנתח בהרבה אופנים, אך הדגם לי מקרה בו כוח הוא המטרה הסופית. 2) כאן כבר איבדתי את טענתך, או את טענתו של ארז, אך בכל מקרה היא נראית מעגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהטענה מעגלית. אתה בוחר באיזה אופן להסביר את המציאות (או את ההתרחשויות), ומסביר את כל התופעות לפי אותם עקרונות (ולזה אנחנו קוראים "להבין"). להדגים מצב שבו כוח הוא המטרה הסופית? עצם קיום החברה הוא תוצאה של כוח ונועד להפעלה של כוח (אם נשתמש בחשיבה ימנית), לפחות לפי התזות שאני מעלה כאן. אני אנסה להסביר שוב, כדי להיות בטוח שאני מבין. הימין ינתח את היחסים בחברה האנושית במושגים של כוח (היחסים הבסיסיים בין פרטים או אומות מוכתבים ממאבקי כוח), בעוד שהשמאל שואף להשתמש במושגים אחרים (מאבק אינו הכרחי. קיימת רציונאליות גבוהה יותר מהאינטרסים הפרטיים של אדם או אומה, שזהה לצדק נעלה יותר מהצדק הפרטי, ובמצב "הטוב" אנשים יפעלו לפי הצדק מרצונם). כמו שכתבתי, ההשקפות האלה נגזרות מהשקפות בסיסיות יותר על טבע האדם. השקפות ימניות מניחות שאם "תניח לאדם לנפשו" הוא יעשה רע, ולכן הפעלת כוח היא חלק מרכזי בקיום החברה (ואולי אף מטרתה) – לגרום לאדם לא לעשות רע, בין אם בכפייה אקטיבית ובין אם בהטמעה של עכבות. השקפות שמאליות, מנגד, חושבות שב"מצב הטבעי" האדם הוא טוב ביסודו, והפעלת כוח וכפייה היא מה שהורס את הטוב הבסיסי הזה. לכן, ההתייחסות שלהן לכוח היא כדבר שיוצר ריאקציות שליליות (למשל, הפלשתינאים מבצעים מעשי טרור כי אנחנו מדכאים אותם). זה לא שאני חושב שהאבחנה הפשטנית הזאת מקיפה את החשיבה המדינית, אבל נדמה לי שהיא מספיקה כדי להסביר את הנתק שנוצר לפעמים בין ארז (ואחרים) לבין מבקריו, וזאת הייתה כל המטרה של הידחפותי לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לנסח את טענתך מחדש: השמאל מאמין שהימין רואה את עצם קיום החברה כיחסים של כוח -> הסתכלות כזו מאפשרת את קיומו של כוח כמטרה -> השמאל רואה בכוח כמטרה דבר בזוי מוסרית וחסר תועלת פונקציונלית. כאן נקלעת לפרדוקס, כיצד השמאל רואה מקרים של כוח כמטרה, אם המושג הזה כלל לא קיים בנקודת המבט שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה פרדוקס. השמאל לא ''רואה מקרים של כוח כמטרה'', אלא טוען שהימין מנתח כך את המציאות. עצם ניתוח המציאות בצורה כזאת, והפעולות שננקטות כתוצאה מניתוח זה, מביאים, לדעת השקפת העולם השמאלית, למעגל הדדי של הפעלת כוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה לענות לך, התגובה הקודמת עומדת בעינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת כן אגיב: 1) את ההגדרה לכוח אתה סיפקת, ע"י ההצהרה כי סנקציות כלכליות הן גם הפעלת כוח. לפי הצהרה זו, ניתן לנסח שימוש בכוח כ"שימוש באי שוויון בין שני גורמים". מאחר וכל בני האדם נולדו שונים (גם אלו שטוענים שכל בני האדם נולדו שווים, מדברים על שיוויון זכויות, שיוויון הזדמנויות ושיוויון חובות, ולא על זהות), לא ניתן לפרש אינטראקציה בין שני אנשים/גופים/חברות כמשהו פרט לשימוש בכוח. אם כן, לפי הגדרתך, אני לא רואה כיצד ניתן לפעול למימוש אינטרסים מבלי להפעיל כוח. 2) מדוע פרדוקס אתה שואל? השמאל, לשיטתך, מאמין בטוב שבכל אדם, ומאמין שהאדם אינו פועל לפי נקודת מבט כוחנית. לעומת זאת, הימין, לשיטתך, כן פועל מנקודת מבט כזו. כיצד השמאל מפרש כך את נקודת המבט של הימין, אם הוא מאמין שנקודת מבט כזו לא קיימת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "שימוש באי שוויון בין שני גורמים" הוא אפיון מעניין לאינטראקציה חברתית, אבל אני לא רואה למה אתה צריך להניח שהוא מבוסס על כוח. אי-שוויון בין שני גורמים הוא גם הגורם למשיכה, לסקרנות ועניין, לתועלת או לכול מניע אחר שתרצה. למען האמת, לא צריך להניח אפילו אי-שוויון בין המשתתפים באינטראקציה: בפרפראזה על לקאן אפשר להגיד שכול אחד מהמשתתפים מקיים אינטראקציה עם דמות השני שבתודעתו בלבד. 2. השמאל לא טוען שנקודת המבט הזאת לא קיימת, הוא טוען שהיא מוטעית. אם אנסה לדייק יותר, הוא טוען שהיא לא משקפת את המהות האמיתית של היחסים החברתיים. בעוד שהימין יטען שהמהות היא כוח, השמאל יטען שכוח הוא תוצאה (של כפייה ודיכוי, של מלחמת מעמדות, כל תורה והצעותיה). האבחנה החשובה כאן היא האבחנה הבסיסית מהות/תופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
) לא טענתי שאינטראקציה היא שימוש באי שוויון, אלא שכוח הוא שימוש באי שיוויון. זה מתבסס על טענתך כי סנקציות כלכליות גם הן נחשבות שימוש בכוח (ומהעובדה שלא הכחשת שגם נסיגה חד צדדית ומו"מ הם שימושים בכוח). 2) א) הנחתך התבססה על העובדה שהשמאל מאמין שהאדם הוא טוב מיסודו. זה קצת שולל את הבנתם לנקודת המבט הימנית לשיטתך. ב) האם השמאל טוען שהימין סובל מדיכוי חברתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני לא יודע באילו דרכים נוספות אני יכול להבהיר למה אני מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקפתי לא נובעת מראיה אתית של אופי האדם. כמאקיווליסט אני לא חושב שהאדם טוב או רע מיסודו, אלא אינטרסן. דבריי מכוונים כנגד הראייה הצדקנית והחד צדדית השולטת בחברה הישראלית הרואה בצד אחד צודק בלבד ובצד השני את הרוע המוחלט, ולפיכך אם רק נהיה תקיפים מספיק "נחנך" את אויבנו ונשרש את התנהגותם. גישה מוטעית זו קיימת גם כמובן גם בצד השני החושב שישיג את מטרותיו אך ורק ע"י טרור, אך ביקורתי מופנית בעיקרה כלפי החברה בה אני חי. אם כל צד ינסה להבין גם את הצד השני (ו'להבין' אין פירושו בהכרח 'להסכים'), מצב האלימות והמתיחות יפחת בהכרח. לטעות בגישה שאני יוצא כנגדה יש לא מעט דוגמאות היסטוריות: בן-גוריון שלא שעה לאזהרות שרת בשנות ה50 באשר להגברת פעולות התגמול הביא את ישראל לסף מלחמת סיני. ניקסון וקיסינג'ר לא רצו לצאת מויטנאם לפני שיכניעו את הוויאט-קונג בפעולה צבאית שכמובן רק החריפה את הלחימה והביאה אותה גם לקמבודיה. גישה מצ'ואיסטית זו של 'לצאת בכבוד' שלטה גם בחשיבה הצבאית והפוליטית לכל אורך השהייה המיותרת בלבנון. כמובן שהחיזבאללה שנלחם על אדמתו ומולדתו לא ראה זאת כך והמלחמה נמשכה עד שהיה לנו האומץ והחוכמה לצאת משם. גישה זו שולטת גם כיום מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא ומתבטאת בסיסמאות מטומטמות כמו "תנו לצה"ל לנצח". כל עוד לא תשורש גישה זו או לא יקום המנהיג החכם שיפעל בניגוד לה, אנחנו נידונים למלחמה סזיפית ומיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תפגע, אבל אני חושב שאתה לא מבין מה זה מאקיווליסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |