בתשובה ליובל, 30/01/03 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה"בדלנות" וה"השתלבות" קשורות אצלי בקשר די הדוק עם המדיניות הגרעינית. מי שתומך במדיניות הרתעה גרעינית הוא בדרך כלל בדלן, לעומת מי שתומך בפירוז גרעיני הוא בדרך כלל משתלב. על כך יותר ב: תגובה 14559 (כל הפתיל, גם תגובות קודמות באותו פתיל, נסה להתחיל בתגובה של ירדן: תגובה 14216). פרס אמנם דיבר ומדבר הרבה על שילוב אזורי אולם אילו פרוייקטים איזוריים באמת ביצע? לדעתי דן שיפטן הולך שולל אחרי הרטוריקה של פרס ולא קורא אותו לעומק. על דיין יש לי את הציטוט מספרו "אבני דרך" שבו הוא כותב משהו בסגנון "למדינת ישראל יש זכות קיום במזרח התיכון כל עוד יש לה תמיכה של מעצמה מעוניינת". כלומר, ישראל לעולם תצטרך להסתמך על תמיכה של אחת המעצמות, כלומר הצד שכנגד, בהתאמה, יזכה לתמיכה של מעצמה אחרת, כל זאת במקום שיתוף פעולה איזורי ושלום שאינו מגובה רק בקני רובים ותותחים. אני מודה שההסבר כאן לא מספק, אבל זה מה שאני זוכר כרגע. אני יכול להוסיף שבהקשר הגרעיני ספיר היה זה שהוציא את המיזם הגרעיני מידי בן-גוריון ופרס והעמיד עצמו ואת שלוחו, צבי דינשטיין, בראשו, כל זאת לאחר שהתנגד לו בפומבי כשדיבר כשר אוצר על "לירות לא ספורות" שהולכות למיזם. דיין התנגד לכיבושי 67 (עומק אסטרטגי במקום הצורך בהרתעה גרעינית) ותמך בנסיגות תו"ך מלחמת 73' (כנ"ל). אני יודע שאני קצת קריפטי ולא מפורט מספיק ולא כולל התייחסויות רבות כדי להצדיק את החלוקה הנ"ל, אבל זה מקוצר זמן. אולי גלעד ברזילי יוכל כבר לקחת חלק מהנטל ממני ויתרום את ההסברים. בכל מקרה, אני מקווה שהפתיל שקישרתי אליו יעזור להסביר. הקרדיט אגב לא מגיע לי, אלא לפרופ' עודד בלבן ולפרופ' מיכאל שטראוס מאוניברסיטת חיפה, ולאנשים נוספים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על רקע דבריו הבלתי נשכחים של דיין "עדיפה שרם א שייך בלי שלום על שלום בלי שרם א שייך" וכן העובדה שהוא פתח בעצם את הגדה ועזה וחיבר אותן לישראל, קשה לדעת על סמך מה אתה קובע שדיין התנגד לכיבושי 67 (שהוא, כשר בטחון, היה זה שהרשה אותם, האגדה מספרת שזה התחיל כשהוא אמר לקציניו שכיתרו את ג'נין: "אני יודע מה אתם רוצים. את ג'נין. אז קחו!"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את הספר ''שישה ימים, שש שנים'' של משה גלבוע, הסוקר את מלחמת ששת-הימים. דיין בעקביות התנגד לכל פעולה של כיבוש, והבולטות ביותר היו התנגדויותיו לכיבוש ירושלים והגולן, כמו כן הוא גם העביר ביקורת על המלחמה כולה, כנגד רבין. הבאתי פעם את הציטוטים המתאימים מהספר. בכל מקרה, הציטוט הנ''ל נאמר לאחר כיבוש סיני. כמו שאמרתי, צריך להסביר כאן הרבה ולצערי עיתותי אינן בידי. אני יודע שזה לאר מנומס, אבל אני כרגע רק יכול להפנות אותך לתגובות ישנות שלי בנושא, אלא אם כן מישהו אחר מה''בלבניסטים'' ירים את הכפפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לי לקבל את ההשלכה האוטומטית שאתה עושה מנושא המדיניות הגרעינית לנושא ההשתלבות כי הנושאים נראים לי קשורים באופן די דחוק מה גם שעל הנושא הגרעיני לא מתקיים דיון ציבורי של ממש (דיונים דווקא היו בשנות ה-60). המונוגראפיה של שיפטן לא שופטת רק על פי רטוריקה אל גם על פי תרומתם של אנשים לקבלת החלטות משמעותיות לדוגמא פתיחת שוק העבודה הישראלי לעובדי השטחים, המסגרת הכלכלית האינטגרטיבית שהותוותה בהסכם פריס (הנספח הכלכלי של אוסלו), העדפה במשך השנים של פתרונות "פונקציונאליים" על פני "טריטוריאליים" ועוד. יצויין כי לשיפטן היו במשך השנים הזדמנויות להציג את מחקריו ולדון עליהם עם אנשי צמרת רבים ועל בסיס שיחות אלה הוא קובע חד משמעית כי יצחק רבין היה "בדלן". לגבי אהוד ברק - אמרתו "אנחנו כאן והם שם" היא כבר כמעט פולקלוריסטית (בליווי תנועת היד המפורסמת של סגירת וילון האמבטיה..) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |