בתשובה להאייל האלמוני, 27/01/03 22:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בגלל מחזורי הגיוס הגדולים יותר, הצבא יכול להרשות לעצמו להיות בררן יותר, ולקחת פחות סיכונים עם אנשים. תזכור שאם מישהו מה"רגישים" מתמוטט נפשית במהלך השירות הצבאי )וזה קורה לא פעם ולא פעמיים( הוא מוכר אוטומטית כנכה צה"ל, עם כל ההטבות הנלוות לכך. מנסיון- ה"ועדה הרפואית" שמקטלגת ומוציאה את הפטור ל"רגישים", במקרה שלי לפחות כללה שיחה שטחית בת פחות מחמש דקות עם קב"ן. טוב, במקרה שלי הייתי בטיפול באותו זמן, וההמלצה מאנשי המקצוע הייתה לדחות את הגיוס בכחצי שנה עד שאסיים את הטיפול. צה"ל סירב לדחייה, וסירב להתנדבות- הוא לא היה מוכן בשום אופן לקבל אותי, ואני הייתי עסוקה מידי בטיפול )שהצליח אגב( בשביל להלחם בו. זה קרה בשנת 1995, וההבדל העיקרי בין אז להיום, היא שהיום קיימת בתיאוריה לפחות, מסגרת לשירות לאומי לאותם אנשים כמוני (בזמנו קיבלו לשירות לאומי רק בחורות דתיות, ומכיוון שלא הייתי דתיה, לא הייתה לי אופציה כזו( |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האופציה שקיימת היום לשירות לאומי היא בכל מקרה דבר מבורך, ומעיד שהתחילו לחשוב במדינה הזאת גם על אחרים. קיימים גם פרוייקטים לגיוס בהתנדבות כמו "פרוייקט פויירשטיין" שגייס לעבודות רס"ר שונות חבר'ה שלא גוייסו בזמנו בגלל מוגבלויות שכליות בעיקר, ואני מאמין שרובם עשו את העבודות האלה ביותר מוטיבציה מאשר חיילים רגילים. אני לא יודע אם הפרוייקט הזה עוד קיים ובכל מקרה אשמח לשמוע ממי שיודע על אופציות השירות הלאומי/החליפי הקיימות כיום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |