בתשובה לערן בילינסקי, 28/01/03 23:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשעל כף המאזניים עמד שלטונו מול אותם עשרות אלפים בלתי אלאווים, הכף נטתה לכוון המשך שלטונו, ועשרות אלפי ההרוגים האלה לא הרתיעו אותו. מה שכן הרתיע אותו, את זאת גם ראינו: הפצצת מרכז דמשק הרתיעה אותו, וגרמה לו להפסיק לשגר טילים לעבר העורף הישראלי. השיקולים אצל רובנו הם שיקולי מאזניים. *מאזניים* ! ! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזו יכולת נפלאה להסיט את הדיון. בלי שאף אחד הרגיש הנושא הוחלף ל 'אסד איזה איש רע' ויכולת ההרתעה שלנו. האמת שמחקתי הרגע טיוטא לתגובה צינית כי זה לא יוסיף לשום דבר. עדיין - לא כל פעולה צבאית היא אורים ותומים. גילוח בוטקה בעזה לא יחזיר את יכולת ההרתעה. יש יעדים צבאיים ויש יעדים שמשמשים עלה תאנה לפוליטיקאי קטן לפני בחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסטתי את הדיון. הדיון היה על הנושא: מה היעד הראוי אצל האויב לפגיעה. הדבר הזה מאד קשור בנושא ההרתעה. כשאצל הצד השני אם ושני ילדיה הם יעד, אז מבחינתנו יעד של אירגון הרצח "פתח", גם אם באותו רגע יושבים שם לא בדיוק הרוצחים הישירים אלא רק שולחיהם הוא יעד מתאים מבחינה מוסרית ומבחינה מעשית. מבחינה מעשית - בגלל שצריך לאמץ הרתעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגיעה שרירותית במבנה קצין העיר בעפולה לא תגרום לשום הרתעה, המצב דומה בפגיעה שלנו במחלק התה של הוועד הפועל בעזה. למה החלטת שהיעד של אותה משימה אמורה היה "שולחיהם של הרוצחים"? יש אנשים שנלחמים בעבור האדמה ויש מי שנלחמים על מנת שהאדמה תמשיך להיות שווה את הלחימה. המנהיגות שלנו למדה בשנים האחרונות את הטריק של השכנים ואימצה את הגישה בחלק השני של האימרה. לטענתך בזמן מלחמה אסור להניח לבעיות מצפוניות להשפיע עלינו לצאת נגד הקונצנזוס. 1. אם לא בזמן מלחמה, אז מתי? 2. היות וישראל נמצאת במין מלחמה מאז היווסדה ולאור המצב יש להניח שכך נימצא בעוד דור או שניים אז צריך לאחסן את המצפון בבודיעם ולהצדיע למסך בכל פעם ששר הביטחון יהיה אשר יהיה יספר לנו על מבצע כנגד תשתיות הטרור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמצינו את הנושא. דעתי היא שפת''ח בהיותו אירגון שתפקידו לרצוח, כל יעד שלו מתאים לפגיעה, במציאות שבה, לפי ההשקפה שלי, גם יעדים אזרחיים ראויים לפגיעה. זכותך לחשוב אחרת, אבל אין מה להתווכח על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם אתה צודק, אין מדובר כאן ברמה כזאת שבה חייל בשטח צריך לפעול לפי הדעה שלו. הוא יכול להביע את דעתו באייל הקורא, למשל, אבל לא לסרב פקודה. על הפקודה להעביר מידע אין ולא יכול להיות דגל שחור של פקודה בלתי חוקית בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על פלסטינאי שמעביר מידע לצורך פיגוע? האם הוא חייב לסרב? האם הוא חייב לסייע למאבק עמו ולעשות זאת אבל מותר לו להביע דעה נגדית באייל הקורא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שכתבת את שאלתך בחיוך. פלשתיני ש"עובד" בפת"ח מסרב להעביר מידע שיאפשר לפת"ח לעשות את "עבודתו" . . . מה הוא עושה שם בכלל ? הגיע לעבודה כדי לאכול סנדויצ'ים ? ואגב, כדי להדגים את מה שמקובל אצל הפלשתינים, קראתי פעם על פלשתיני מבוגר מאד, שבעבר, בתקופות יותר רגועות, לפני אוסלו, שרת במשטרת ישראל, כדי לסייע בעבודה משטרתית "כחולה" באזורי מגוריו. עם כינון רשות הרצח, נענש על פשע העבר שלו בכך שהומת כשאופן ההמתה היה פתיחת בטנו באמצעות סכין יפאני והוצאת קרביו. זה סיפור אחד מרבים. היה גם מקרה של פלשתינית שעבדה בממשל הצבאי כאחות כדי לסייע לבני עמה. על "פשעה" זה הוצאה להורג. ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן תאורטי יכול להיווצר מצב בו פעילות קצין המודיעין מחייבת אותו לבצע או לפחות לסייע בהוצאה לפועל של פשע מלחמה, אני מסכים אתך שבמקרה הנדון לא מדובר בצירוף מקרים זה. הבעיה היא שבעידוד המנהיגים השונים הצבא הופך לגוף פוליטי וזה גורר מצב חולני בו החיילים מודדים את לגיטימיות הפקודות שניתנות להם בכלים פוליטיים ולא ערכיים. במקרה הנדון אותו חייל הוסיף חטא על פשע שניסה 'לסרב' בהחבא ולא היה מספיק אמיץ לדווח על החלטתו. בכל מקרה, אין דעה זו מפחיתה מעצם האיוולת בניהול הלחימה, בחירת המטרות והנצחת העימות שנקטה ותנקוט ממשלת שרון וזו רק על מנת למצוא את הנוסחה כיצד להקפיא את המצב ככל שאפשר תוך הקזת דם הדדית ברמה שהאזרחים יכולים להתרגל אליה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |