 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשו לי לשרבב לדיון שני טיעונים נוספים בזכות התקינות הלשונית: א. המשכיות ורציפות תרבותית: אחד הנסים הלשוניים של העברית בת זמננו היא האפשרות לקרוא ולהבין במידה סבירה את הכתוב בתנ"ך. מי יתקע לידינו שבעוד מאה שנה יוכל דובר העברית בן הזמן לקרוא את התנ"ך (או את אחד העם, עמוס עוז ועירית לינור)? מוזר שבתקופה בה יש מודעות גבוהה לשימור אתרים ארכאולוגיים, מבנים בעלי ענין ארכיטקטוני והיסטורי או צמחיה נדירה, איש אינו מנסה לעצור את הבולדוזרים הלשוניים מלכסח כל חלקה טובה? ב. פיתוח החשיבה: לימוד כללי שפה ודקדוקה והשימוש הנכון בהם הם אימון מחשבתי מצוין ולפיכך כלי לפיתוח החשיבה (ולהפך - מי שמקשיב ללשונם העילגת של תלמידי ישיבה רבים יכול להגיע למסקנות עגומות על איכות החינוך הישיבתי). אמנם אין ברשותי מחקרים מגבים אך אני נוטה להניח כי מי שמבין את ההבדל בין "מלווה" ל"משאיל" ידע לא רק לנסח את מחשבותיו בצורה טובה יותר את גם לחשוב בצורה מחודדת יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט. גם אני חש כי הקשר לשון-מחשבה הוא דו סטרי. אף שהחשיבה היא מופשטת, היכולת לנסח אותה על נייר נראית כמחדדת אותה בכל מקרה. אולי עצם התרגול כיצד לנסח טוב ומדויק יותר מחדד גם את המחשבה והופך אותה למדויקת יותר. המטלה לנסח במדויק מכריכה את הכותב גם לחשוב במדויק. אני לא יכול להימנע מלשתף אתכם בחוויה שאני עובר כל פעם שאני מלמד את נושא המפיק את תלמידי כיתות יו"ד. אחד מתפקידיו הוא לסמן את צורת השייכות נקבה. למשל ב-ה' של "עבודתה" יבוא מפיק בשל השייכות נקבה. אז תמיד אני שואל אותם: מה ההבדל בין סוסה עם מפיק לסוסה בלי מפיק? ישר קופצים המוכשרים הקטנים וצועקים בלהט: כשיש מפיק פירוש המילה "הסוס שלה". יופי, אני עונה, אין חכמים מכם. ומה פירוש סוסה בלי מפיק? כאן מתחיל הסיפור. "אה..אה.. נו, סוס, נו, ברור מה זה סוסה". "מה בדיוק?" "סוס, נו..." בקיצור, לחלץ מהם תשובה כמו "הנקבה של הסוס" או לפחות "אישתו של הסוס". זה כמעט בלתי אפשרי. כך גם לגבי "מלכה - אשת המלך או שליטת הממלכה". אולי אם הם היו נדרשים להתבטא יותר בכתב ובצורה מדויקת ובמילים מדויקות יכולת ההמשגה שלהם הייתה מתפתחת. אז אני שואל אתכם: אם ילד בן 16 לא יודע להגדיר "סוסה", מה הטעם שילמד בכלל דקדוק או כל דבר אחר? ודרך אגב, גם בלי היכולת הזאת הם מסיימים בגרות בהצלחה ומגיעים לאוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי שעשוע שהיה נהוג בנעורי: לפנות למאן דהוא, דובר עברית, ולשאול "מה זאת מערבולת". לא זכור לי מישהו אשר ענה ללא נפנופי ידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה לדעתך מיוחד לעברית דווקא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימיי השאלה הזו התפתחה הרבה מעבר לכך: ידוע, כי כל אדם בעולם אפשר לסווג ע"י תשובתו לשאלה "מה זה פרופלור?": 60% מהאוכלוסיה יענו "נו, אתה יודע, <סיבוב יד אחת במעגל אופקי בגובה החזה כאשר האצבע המורה מופנה כלפי מעלה>"; 38% מהאוכלוסיה יענו "נו, אתה יודע, <סיבוב זרוע אחת במעגל אופקי מעל לראש>"; ואילו 2% מהאוכלוסיה יענו "נו, כזה של הליקופטר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו הפנה את תשומת ליבי פעם לכך שכשמבקשים מילד קטן להגדיר משהו, בדרך כלל במקום תשובה הוא ייתן דוגמא. (מה זה בחירות? "למשל, מתי שכבר לא רוצים את ראש הממשלה יותר, אז צריך לעשות בחירות") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני - ילדים לוקים בחשיבה מופשטת (אבל טובים מאוד בקונקרטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, ערכתי את הנסוי הזה על המדגם הבלתי מייצג של תלמידי בית ספר החיים בביתי. כולם ידעו להגדיר סוסה. לשאלה מה הפרוש הנוסף למלה סוסה (פרט לסוס שלה) ענו: הבת (כתה ו'): הנקבה של הסוס כזה. הבן (כתה ח'): סוסה. השואל: נו? הבן: סוס נקבה. אז נכון שזה לא מדגם מיצג, אבל למרות מה שכתבתי בתגובה 118713, אני חושב שזה לא חריג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |