 |
הפרוגרסיבים היו מפלגת ייקים שבראשה עמד שנים רבות פנחס רוזן (במקור פליקס רוזנבליט) שהיה 13 (!) שנים שר משפטים. הזדקנותו והיעלמותו המצערת של מעמד הייקים הוותיקים גרמו כנראה לכך שמפלגה זו תתאחד עם הציונים הכלליים שהיו מעין "שינוי" של שנות ה50 (וססמתם היתה "תנו לחיות בארץ הזאת") וייצגו בלי להתחסד את המעמד הבורגני של אז, שכנראה היה קטן יותר (לאנשים היה פחות כסף אז). באחת ממערכות הבחירות הראשונות, אגב, אני לא זוכר איזה, הגיעו הציונים הכלליים ל–20 מנדטים והיו השניים בגודלם אחרי מפא"י (אבל גם מפ"ם הגיעה בשיאה למס' כזה של מנדטים, נדמה לי שזה היה רק בכנסת הראשונה).
בקיצור, האיחוד בין הפרוגרסיבים לצ"כ יצר את "המפלגה הליברלית" שהחזיקה מעמד קדנציה אחת, ואח"כ כדרך מפלגות מרכז אחרות התפרקה, כשרוב הצ"כ הצטרפו לגוש עם בגין שנקרא גח"ל (גוש חירות ליברלים) וכל מה שנשאר מהם היום זה הל' שבמח"ל ושתיקותיה של נעמי בלומנטלל. אז יצרו הפרוגרסיבים לשעבר את ל"ע שהצליחה להישאר בכנסת באורח עצמאי עד 81 וסיפורה מייצג כאמור את היעלמותו האיטית של מעמד שנקרא לו אולי "עולי מרכז אירופה" שלעולם לא ממש התברגו והבינו את הלבנטיניות הישראלית, וגם היו מופנמים ומאופקים יותר יחסית לאחיהם ממזרח אירופה שעשו פה את כל המהפכות.
הסיפור של מפלגות המרכז מעניין (אני כולל בו גם את רפ"י של בן גוריון, שהורישה לנו עד היום ועד בכלל את שמעון פרס, שאיתו העבודה לעולם לא תפסיד בסקרים) כי למרות שיש מעמד רחב של מרכז, אולי בעצם רוב הציבור בעצם נמצא שם, רובן המכריע של מפלגות המרכז מאז שנות ה60 (ליברלים, רפ"י, ד"ש, המשיכו את הרשימה) לא שרד יותר מקדנציה אחת. שינוי היא בעצם הראשונה (בגלגולה הטומי לפידי)מכל מפלגות המרכז האלה, שמתייצבת לקדנציה שניה, ועוד מועמדת בטוחה להגביר את מס' המנדטים ואולי אפילו להיות מס' 2. טוב, זה קשור גם לנפילתה המוחלטת של תנועת העבודה וזה סיפור אחר למרות שעדיין לא הייתי מספיד את מפלגת העבודה. גם הליכוד היה במצב דומה רק לפני שלוש שנים ושמונה חודשים.
מעניין גם מה יקרה בשינוי יום אחד, כאשר אבו יאיר יחליט ללכת הביתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש