|
זוהי הזעקה, הקמה בי כל-אימת, ששומע אנוכי קריינים כאלה ואחרים ברדיו - ואף "פרופסורים" שחצנים ונפוחים עד-בחילה - פולטים זוועות לשוניות כגון "יש / אין לי את" או, נורא ומחריד בה במידה, משלבים את המילה "במידה" עם ו"ו-החיבור. ועל ערבוב זכר ונקבה - רעה חולה בפני-עצמה - עדיין לא דיברנו...
גם אני אוהב מאד סגנונות חדשים ועברית "גששית" ועוד כיוצא-באלה, ואולם - אין דין אלה, כדין השגיאות המזעזעות, הגורמות לי - כסופר, משורר ועורך (וגם מתרגם לעת-מצוא) לחוש, כאילו שרטו את לבי. שגיאות אשר - אם אין בחפצנו להפוך לעדר-בורים עילג - חובה עלינו לעקור מן השורש ויפה שעה אחת קודם.
|
|