בתשובה לערן בילינסקי, 22/11/00 21:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוקיי ערן. הנה תגובה למאמר ובלי אף מילה על אפליה. ממקור ראשון אני יודע שגם לפני שלושים שנה הרוויחו חרא בהוראה. זאת אומרת שמי שהלך ללמוד הוראה ידע שהוא לא הולך להרוויח מיליונים. זה היה עניין של שליחות. היו פרסומות בנוסח של "הטובים להוראה" - עד כדי כך. למורה אז היה שמור מקום חשוב בחברה הישראלית. בערך כמו המעמד היום של המורה במגזר הערבי. במהלך השנים, עם הפרטת הערכים הכללית שעברה החברה הישראלית, לגברים די נשבר לעמוד מול כיתה של ילדים ברדקיסטים ועוד לקבל גרושים על העבודה כפויית הטובה. גברים לא נכנסו למערכת החינוך ונשים כן. למה? כי לנשים היה נוח יותר להיכנס למערכת בה הן עובדות בהתאמה כמעט מושלמת לילדים שלהן. אותם חופשים ואותם שעות עבודה. (חוזרים מוקדם הביתה). לנשים, שהיו רגילות להיות מפרנסות שניות במשפחה, היה אכפת פחות לעבוד בעבודה שוחקת ולא מתגמלת. באותה מידה, התארים המתקדמים באקדמיה הם עניין למבוססים כלכלית. וגם כאן הנשים שהן מפרנס שני בדרך כלל - יכולות להרשות לעצמן יותר מהגברים. אני רואה את זה על עצמי. אני סטודנט לתואר שני, והייתי צריך מאוד לרצות את זה. בר זיק כותב: אני מעז ואומר שמערכת החינוך היום מותאמת יותר לנשים, מכוח היות הנשים הגורם השולט במערכת ומכוון אותה. בהתאם לזאת, נשים מצליחות יותר במערכת החינוך. מהסיבות שכתבתי לעיל אפשר לראות שאין כאן ממסד נשי הרוצה לשמר ולהעצים את הכוח שלו ובכך גורם לנשים להשאר בהוראה ובאקדמיה. אם כבר, מה שיש כאן, הוא ממסד גברי (פקידי האוצר, הפוליטיקאים, מעצבי דעת קהל וכו) שלא מתגמל כראוי את המורים ובכך גורם לכך שאחוז הנשים בו יהיה גבוה מאוד. לכן הסטטיסטיקה של כותב המאמר נכונה. אך הפרשנות מוטעית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |