בתשובה לכליל החורש נאורי, 25/01/03 23:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הלכתי לישון אחרי שהגעתי הביתה, אבל לא הצלחתי להרדם. ההורים שלי נרדמו עם הטלוויזיה דלוקה בחדר שלהם, וכששמעתי שקלינטון הולך לנאום הלכתי לשם והקשבתי. כשהוא סיים לדבר, הלכתי לישון. למחרת בדרך לבי"ס חבר שלי מצא אותי יושב על איזו מדרגה ובוכה. המום זה לא המילה הנכונה לתאר את מה שהרגשתי אז. כשהארון של רבין הונח בכנסת והתאפשר לאנשים לעבור מולו, נסעתי עם חבר לשם, במקום ללכת לבי"ס. הפעם הראשונה מזה שנים שלבשתי חולצה שחורה. בקושי הצלחתי למצוא אחת שעלתה עלי. להכנס למשכן לא הצלחנו, כי היה המון לחץ על השער. אז הסתפקנו בהשארת נר נשמה ועותק של Oh Captain My Captain ליד פסל המנורה. גם פגשתי שם חבר מהחטיבה, ראש נוער צומת בהרצליה דאז. היום הוא העוזר האישי של שרון. לא משנה. זו הייתה הפעם היחידה בחיי שהברזתי מיום שלם של לימודים בלי להודיע לאף אחד. שמעתי לפני כמה זמן מישהו אומר בטלוויזיה שעבור רבים בישראל, רצח רבין היה חוויה מכוננת. אני חושב שאני יודע למה הוא מתכוון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע עותק של Oh Captain My Captain? סלח לי על הנוקדנות, אך במיוחד מכיוון שקראתי שיר זה לאחרונה בעיון, אני חייב לשאול מדוע הוא רלוונטי: Oh Captain! my Captain! our fearful trip is done. השיר הוא על המנהיג הנערץ, שהוביל לנצחון, אך מת מעט בתרם יוכל לראותו מגיע. ובמקרה של רבין, האם כך קרה? האם הוביל הוא לנצחון קרוב? שבע שנים ויותר אחר כך, האם our fearful trip is done?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרגשה אז הייתה שכן - שהיינו על סף השלום, והוא לא הספיק לראותו. שלא לדבר על זה שבשעת צער, אתה לא ממש חושב במושגים פוליטיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |