|
מוזר שחלף כל כך הרבה זמן עד שהמחשבה הזאת עלתה במוחי. בעבר היו כמה פרשיות שבהן נקראו אנשים לחקירה (או שנשקל לקרוא להם לחקירה) מבלי שהיה ברור מה מהות החקירה.
רבים מכם ודאי זוכרים את המקרה של הרב עובדיה יוסף שיצא בחריפות כנגד בית המשפט העליון, וכינה אותו "בית משפט תחתון". סופר אז שהיועץ המשפטי שוקל אם לזמן לחקירה את הרב עובדיה יוסף, ולבסוף, כידוע, הוא לא נקרא לחקירה, וגם לא הואשם בשום דבר. אני שאלתי אז את עצמי את השאלה הזאת: למה צריך בכלל לחקור ? הרי חקירה תכליתה לגלות איזה שהוא פרט לא ידוע או לא ברור. במקרה של עובדיה יוסף דבריו הוקלטו ושודרו באמצעי התקשורת האלקטרוניים, ובודאי לא היה סביר שיכחיש שאמרם. לכן השאלה בכלל אינה אם לקראו לחקירה אלא אם להעמידו לדין בגין הדברים האלה, או לא. היו עוד כמה מקרים שבהם כל החקירות האלה די עצבנו אותי. היה פעם מקרה בפרשת ויצמן שבו היה חשד שמישהו שעבד במשרד עורך הדין של ויצמן גנב מסמכים. האיש הכחיש שגנב איזה שהוא מסמך, ואז הוא נקרא לחקירה, ובמשך כמה ימים ספרו לנו בסוף כל יום שהאיש נחקר היום תשע שעות. אני כתבתי אז בואללה תגובה סטירית (השתדלתי) בשם "יום בחיי חוקר משטרה", ובה תארתי חקירה שבה החוקר שואל את הנחקר אם הוא גנב מסמכים והנחקר עונה בשלילה ואז החוקר שואל שוב את אותה שאלה ונענה באותה תשובה וחוזר חלילה עד סוף יום העבודה, שבו החוקר אומר שהגיע הזמן ללכת הביתה והחקירה תימשך מחר . . . אחר כך מודיעים לנו בתקשורת שהיום נחקר פלוני תשע שעות במשטרה. העניין הוא שאם האיש מכחיש אז הוא מכחיש. מה יש כאן לחקור ? אם יש ראיות יש להאשימו. כאלה במידה רבה היו גם החקירות המתוקשרות בפרשות נתניהו בראון חברון וכדומה. המקרה של חקירת ברוך קרא דומה יותר לחקירה (שלא הייתה) בעניינו של הרב יוסף. כל העובדות ברורות. הייתה הדלפה. העיתונאי פרסם אותה בעיתון. הכל מתועד ורשום. מה עוד לא ברור ? מה רצו לשאול אותו ? אז אם צריך להעמיד אותו לדין בגלל שיבוש חקירה, שיעמידו אותו לדין (נראה לי כרגע שאין כוונה כזאת). אבל לשם מה החקירה ? הרי לחקירה צריכה להיות רק תכלית אחת: בירור העובדות. ולכן אני מוצא את עצמי עכשיו באופן מפתיע למדי שותף לדעתו של ארז: מבלי להתייחס לשאלה אם עבר העיתונאי עבירה שבגינה יש להעמידו לדין, לחקירה המתוקשרת הזאת לא היה שום מקום, והיא מצטרפת ליתר חקירות העבר המבישות של המשטרה.
|
|