|
||||
|
||||
הזיכרון המעומעם שלי אומר "אולי שלום לנצח"? אבדוק כשאגיע הביתה (וזה לא סותר את העניין עם לה-גוין, זה משהו אחר). |
|
||||
|
||||
אני לא בטוחה ששילוב הזרתות קשור דוקא להומוסקסואליות. לא ידוע לי לגבי השטחים, אבל בהודו החזקת ידיים וחיבוק בזמן הליכה הם מנהג נפוץ בין גברים צעירים, ואין סיבה להניח ששם סובלניים יותר להומוסקסואליות. נראה לי שזה פשוט עניין תרבותי- כמו מרחב אישי |
|
||||
|
||||
גם בהודו הם נוהגים על פי אותם אמות מידה. בחברה הזו, שבה פלירטוט עם אשה אסור ללא שידוכים מההורים, נוהגים הגברים המבוגרים לחזר אחר הנערים במתנות בתמורה שיסכימו להיות המאהבים שלהם. מה שנקרא Sugar Dady. אני זכיתי לרומן הומוסקסואלי משובח עם נער הודי מוסלמי מקראלה, שלימד אותי את כל הפרטים הקטנים והניואנסים העדינים על איך לקיים יחסין מין הומוסקסואליים מקובלים בחברה ההודית, מבלי לחיות חיים הומוסקסואליים שאסורים. פרדוקס? זו המציאות בחלק זה של העולם. דרך אגב, עד היום בסרי לנקה נוהג זה קיים, כאשר לא רק גברים מפתים נעים צעירים, אלה גם נשים (בעיקר מערביות) באות בכדי לצוד את אותם הנערים הנחשקים שטרם הצמיחו שיער על פניהם. |
|
||||
|
||||
לשונות (רעות?) טוענות שזאת הסיבה לכך שארתור סי. קלארק מתגורר בסרילנקה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שמדובר בספר ''מלחמה לנצח'' שבוא בגלל אפקט היחסות הזמן עובר מהר יותר על כדור הארץ מאשר בשביל הגיבור ולכן הוא מגיע לזמן, שבשביל להפחית את הילודה, נהיה לא לגיטמי לנהל מערך יחסים הטרוסקסואלית וגיבורינו מוצא את עצמו חריג. ספר מצוין. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |