בתשובה לדובי קננגיסר, 21/01/03 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי (ואני מתיחס גם לתשובתך לברקת) מה בין רגישות לבין אוצר מילים, או אפילו לשמוש ב Understaement, ועוד לא הבנתי מה בין יכולתה של האנושות להסתדר בלי "רגשות דתיים" (אם אני חלק מהאנושות, אז כנראה שהיכולת קיימת) לבין העלאת סף הרגישות. (ואני תוהה מה העלית בתהייתך איך להגיב לשאלה בסוף) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על רגישות לאוצר מילים. אני לא חושב שמילים צריכות לעורר רגשות, אלא אם השומע מעוניין שתעוררנה רגשות. מי שמתעצבן על מילים, מבזבז את רוגזו לריק. סטיקס אנד סטונז. מי שנאום דמגוגי יכול למלא את עיניו לחלוחית עלול להפגע מכך. לפיכך, יש לצמצם את הרגישות שלנו למילים, והדרך לעשות זאת היא על ידי בנאליזציה שלהן. יכול להיות שאני סותר את עצמי. התגובה הראשונית שלי הייתה אינטואיטיבית, ומכיוון שטרחתם לאתגר אותי, אני מנסה לבנות אותה כעת למשהו יותר קוהרנטי. יכול להיות שיקח לי זמן להתאפס על משהו ברור. אתם רשאים להפסיק לשאול אותי אם אין לכם כוח לחכות עבור משהו שיכול להתנדף בסוף. (השאלה עצמה הייתה מה שהעליתי. פתרון נאה, לא?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, אנחנו מתחילים להתכנס. גם לי אין רגישות לאוצר מילים, אבל יש לי רגישות לרגישותם של אחרים לאוצר מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין. המאמץ שלי להטיח את המילים ה''מעליבות'' לכל עבר נועד לגרום לאחרים להיות כמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי רגישות לרגישותם של אחרים (ולא כל כך חשוב רגישות למה) - לא ממש תכונה להתגאות בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הצורה הכי קלה של מרד ששמעתי עליה - לא דורשת הרבה מלבד מתן לגיטימציה לזלזול וחוסר אמפתיה, ועטופה בתיאוריה גבוהה. מין דב"א שכזה, קצת. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באופן כללי בעד הצורה הכי קלה של כל דבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |