בתשובה לעדי, 21/01/03 0:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מחפש לריב, אלא להבין דברים. כלומר, אם רצונך היה לא לשמור מצוות, לא היית מקיימת אותן ללא קשר להולדתך למשפחה דתית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ברור שלא. חשבת אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל"ד1, אבל למדתי בשנתיים-שלוש האחרונות דבר או שניים. לא לחינם קיים הביטוי "לקח על עצמו עול תורה ומצוות". אדם דתי בוחר, במודע ("לקח על עצמו"), לקיים סט של ציוויים ולהטיל על עצמו מגבלות מסויימות ("עול תורה ומצוות"). אמנם הבחירה הזו היא כמעט ברירת מחדל עבור מי שנולד בחברה דתית כיוון שמגיל ינקות הוא זוכה לחינוך שמעודד אותו ומכין אותו לקחת על עצמו את העול הזה, כמו גם שהוריו בדרך כלל ישתדלו שלא לחשוף אותו לאפשרויות אחרות2. אבל עדיין - לא מדובר כאן בכפייה. אף אחד, למשל, לא יכול לחייב מישהו להתפלל (אתה תמיד יכול למלמל סתם מילים חסרות פשר במקום). 1 אני לא דתי. 2 אני גם מניח שהוריך לא לקחו אותך לסיורי היכרות במאה שערים או בישיבה/כולל, ואם לקחו אז זה היה יותר בסגנון של "דע את האויב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שנולד למשפחה דתית מתחנך על חיי מצוות ואמונה בהם ומקבל אותם כמובן מאליו ולא משהו להרהר ולערער בו, ולרוב לא מתלבט בבחירה בין חיים כאלה לחיים חילוניים. היוצא מן הכלל הוא תהליך החזרה בשאלה שקיים אצל חרדים לא מעטים כתוצאה מהקיצונות הדתית שבה הם חיים. אצל הדתיים הלאומיים המתונים יותר באורח חייהם, דבר זה כמעט אינו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "מקבל אותם כמובן מאליו ולא משהו להרהר ולערער בו"? מה, דתיים לא חושבים? אני חותמת לך שאין אדם דתי שלא עברה בו כמה פעמים בחייו המחשבה שאין אלוהים, שהכל שטויות, שהוא מאמין בכלום. אנשים כן חושבים על האמונה שלהם, הם כן מהרהרים בה- כל הזמן!- והם יערערו עליה אם ירצו. הם בוחרים להאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמה מהם שוקלים ברצינות את האפשרות לחזרה בשאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי מחקר על זה, עדיין. אני לא חושבת שההבדל בין כמות החוזרים בשאלה במגזר הדתי ובמגזר החרדי הוא גדול כ"כ. בכל מקרה, זאת לא הנקודה. אתה התייחסת לאמונה כמשהו מובן מאליו, אני אומרת שזה ממש לא. שיהיה לך בוקר טוב (מי עובד בשעות כאלה?!:-), אני הלכתי לישון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מראה: מי שנולד למשפחה חילונית מתחנך על חיי חלוניות ומקבל אותם כמובן מאילו ולא משהו להרהר ולערער בו, ולרוב לא מתלבט בבחירה בין חיים כאלה לחיים דתיים. היוצא מן הכלל הוא תהליך החזרה בתשובה שקיים אצל חילונים לא מעטים כתוצאה מהקיצוניות החילונית שבה הם חיים. אצל המסורתיים המתונים יותר באורח חייהם, דבר זה כמעט אינו קיים. היית דתי פעם? אתה יודע מה זה להיות דתי? אשמח אם דתיים המגיבים באתר יוסיפו כאן משהו, ואם אסף שרעבי יכבד אותנו בתגובה - אשרינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי הבנויה כולה על בסיס רעוע בעליל היא שתהליך ה''התחזקות'' בקרב החילוניים הלא קיצוניים והמסורתיים הרבה יותר נפוץ מחזרה בתשובה בקרב החילוניים הקיצוניים, פשוט כיוון שיש מעט מאוד חילוניים קיצוניים ורוב המחזירים בתשובה מוותר מראש על פלח זה באוכלוסיה. אם תקשיב פעם לדרשות של אמנון יצחק תיראה שהוא פונה בעיקר אל אנשים שמאמינים באלוהים אבל לא מקיימים מצוות ופחות אל אילו שאינם מאמינים כלל (למרות שאתר חופש מתמקד בעיקר בנסיונות לענות על ה''הוכחות'' שלו לקיום האל, שברובן מבוססות על קבלה של התורה כמקור אלוהי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שגרמתי להרבה מהומות למעלה, אולי אספר קצת על חיי הדת שלי. שוק מספר אחד: למדתי בבי"ס חרדי (בית יעקב..) בילדותי, אבל כיוון שלא היינו חרדים בבית, הרגשתי, במקום מסוים, ניכפת. הבית שלי היה בית מסורתי סטנדרטי, כלומר: שמירת שבת מצד אחד, אבל גם קולנוע, ים(מעורב), טלוידיה, תיאטרון, ובכלל תרבות חילונית מן הצד השני. תרבות שמאד אהבתי. אמא שלי דתיה מהבית, אבא שלי היה חילוני (אם כי לא אתאיסט), והתנאי של אמא שלי לחתונה הוא שאבא שלי יהיה דתי. קל להבין שהמון "השפעה דתית עמוקה" לא קיבלתי מהבית שלי. כשאבא שלי נפטר- אמא שלי התחילה להתחזק, דבר שכלל לא מצא חן בעיניי, ממש לא רציתי למצוא את עצמי חרדית, בעיקר כי היה נראה לי שאני יודעת למה הכוונה...(ולא כך) הויכוח העיקרי ביננו היה כשהייתי בכיתה ח', היא רצתה שאמשיך בתיכון חרדי, אני בשום פנים ואופן לא. בסוף היא נצחה, אבל התיכון שהלכתי ללמוד בו לא היה חרדי סטנדרטי, כלומר- הצוות היה חרדי, אבל הבנות היו מאד מודרניות, וגם היה שם בגרות (לא בכל תיכון חרדי יש בגרות)... בתיכון התחילה למעשה ההתמודדות שלי עם השאלה: איך אני, בעצם, רואה את עצמי. והתחיל תהליך החיפוש, בעיקר כי נתקלתי בכמה מאמרים שגירו את האינטלקט שלי, אודות היהדות. בכיתה י"א בערך התחיל המחקר המדובר. שמעתי המון הרצאות (ואחרי כל הרצאה גם ישבתי לחפש את הספרים מהם המרצים ציטטו, כך שכבר בגיל 17 קראתי את "קיצור תולדות הזמן", "ניטשה הגל והיהודים", "מעבר לגבול התודעה", מעט מכיתבי אריסטו ועוד ועוד ועוד), אז כנראה עדיין לא הייתי חכמה מספיק לטעון את כל הטענות שאתם טענתם לי (למרות שאני בטוחה שגם אם הייתי טוענת, היו להם תשובות) ןאחרי התיכון המשכתי ללמוד במדרשה חרדית בבקר, וללמוד לימודי מחשבים בערב. זהו בעצם מצבי הנוכחי. בקיצור- מה רציתי לומר בזה? א. שגם אנשים מסורתיים חוזרים בתשובה (אני לדוגמא) ב. חיי שעטנז בהחלט מפריעים לחזור בתשובה (חיי לשעבר לדוגמא) ג. להיות דתי- אלו חיים נפלאים, מסעירים, מרגשים ונותנים סיפוק עצום לחי אותם (חיי הנוכחיים לדוגמא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונאמר אמן. אהבתי בעיקר את סעיף ג' בסוף, ורציתי להעיר שסרטים כחולים משיגים את אותה תוצאה בפחות מאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאתה נהנה מזה. א י כ ס ה. אבל כמו שאומרים. על טעם וריח אין על מה להתווכח... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק איך שתמיד אתה מקשקש בביטחון על נושאים שאתה לא מבין בהם כלום. אחוז אלו אשר "יוצאים לשאלה" או "מורידים את הכיפה"1 גבוה בחברה הדתית-לאומית-מתונה הרבה-הרבה-הרבה יותר מאשר בחברה החרדית. 1 הכוונה לאותו דבר, זה ניסוח עמותות בנוסח "הלל", וזה הניסוח בו משתמשת המשפחה שחושבת שאולי-הוא-יחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רציתי לכתוב את זה, תודה שחסכת לי. אורי אורבך כותב בלקסיקון שלו, "סבא שלי היה רב", תחת הערך "התחלנות": "אומרים שאחד מכל חמישה מוריד את הכיפה. לפי זה מסתבר שהדתיים מולידים יותר חילונים ממה שהחילונים מולידים...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד שמצצטים את "סבא שלי היה רב" של אורבך אני נזכר בתגובה של מאיר עוזיאל: "סבא שלי היה רב ראשי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טל כהן: תגובה 75314 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבא שלי לא בדיוק שמר על קדושת יום הכיפורים. ידעתם? העיקר הוא שאני נהנת להכנס בכם על כל התגובות האתאיסטיות. ההורים שלי חזרו בתשובה, זה לא אומר שהם כפו את זה עלי. הידעת שלמדתי בבית ספר הדמוקרטי בנעורי?? יחי ההבדל הקטן ביני לבין החבר'ה מאז. אולי נארגן פגישת מחזור, זה יהיה ארוע פולקלורי ביותר.. סתם הערת אגב, די מגוחך לקחת את אורי אורבך (עם כל הכבוד הראוי והמתבקש) בתור בנאדם דתי. כפי שאומרות הססמאות בבני ברק: לא אורך הזקן ולא המגבעת קובעים את היראת שמיים של הבנאדם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האורך לא קובע. ודובי יוסיף: אבל העורך כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד שאת נהנית ''להכנס'' בהם על כל התגובות האתאיסטיות, אבל אני חושבת שהם עושים את רוב הכיף... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי לדובי, גם אני נהנת. זה ממש משעשע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך יותר קשה להשאר דתי במדינה הזו מאשר להיות חילוני. להיות עם חופשי בארצנו? קלישאה נבובה ולא יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |