בתשובה ליוסי גורביץ, 20/11/00 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעולם לעולם אין צורך ברצח. אני ואתה חולקים תיעוב לוהט למתנחלים באשר הם (ולא רק לבריונים בני-עמנו) אבל התיאוריה עליה אתה מגן בלהט כה רב, המתירה לרצוח חיילים ומתנחלים לא זו בלבד שאיננה עומדת באמות-המידה המוסריות הגבוהות שאתה מציב, אלא אף מכילה סתירה פנימית בלתי-נסבלת. הזכות לחיים היא מקור כל הזכויות האחרות. בלעדי הזכות לחיים, אין זכות לחופש מדיכוי, אין זכות לחופש הביטוי, אין זכות לביטוי עצמי אינדיווידואלי ואין אפילו מה לדבר על כל השאר. כיצד, אם כן, יכול אתה להצדיק שלילת הזכות לחיים של אחד (ע"י מתן לגיטימציה לרציחתו) בשם הזכות להגדרה עצמית קולקטיווית או אינדיווידואלית של אחר? הרי ברגע שנרצח המתנחל - נשללה לא רק זכותו לחיים אלא, בעקבותיה, כל שאר זכויותיו. הרי הבסיס ההומניסטי עליו אתה נשען (תקן אותי אם אני טועה באשר למקור ההומניסטי של השקפתך) גורס כי לכל אדם זכויות שלאף אחד אסור לשללן, ולא משנה כמה מוצדקת היא השלילה, לדעת הבא לשלול. האין הזכות לחיים ראשונה שבהן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תפקיד השלטון הוא מצד אחד להיות שלטון אחראי ולא לשלול את זכויות אזרחיו ומצד שני שמירה על האזרחים מפני אחרים המנסים לשלול את זכויותיהם. פליטים הנמצאים תחת שלטון כובש אשר שולל את זכויותיהם ואינו מגן עליהם, אינו יכול להרשות לעצמו את הפריוילגיה של שמירת זכויות אזרחי אותו שלטון מתאמים הומניים , נהפוך הוא . כשם שהמדינה מרשה לעצמה לשלול את הזכות לחופש של פושעים , על מנת למנוע מהם לבצע בעתיד את אותם פשעים (=לשלול זכויות אזרחיה) כך גם הפלשתינאים. מכיון שאין להם דרך לשפוט את המתנחלים והחיילים או את שליטי המדינה נותר להם להלחם. במלחמה זו מתים אנשים אשר המוות שלהם מיותר אך ניתן למנוע אותו. איך? פינוי התנחלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הראשון שיתמוך בפינוי התנחלויות. אני אפילו מוכן להתגייס זמנית למשטרה כדי לעזור אקטיבית לפנות בכלובים, אזיקים וכל מה שיידרש את המתנחלים שיסרבו להתפנות. הטענה שלי כלפי מר גורביץ נחה ברמה התיאורטית. לא נכנסתי (עדיין) לשיקולי מוסר. החלק הראשון של הטענה פשוט מאוד: הנחת היסוד היא שאסור לשלול זכויות של אדם אחר, ומי ששולל זכות כזו, למשל: אדם שחוטף וכולא אחר ובכך שולל את זכותו להלך חופשי, ראוי לעונש. החלק השני "בעייתי" יותר, שכן הוא מכיל את ההנחה שעונש-מוות פסול מיסודו, בכל מקרה ולגבי כל אחד, בעיקר (אבל לא רק) בשל העובדה שעונש-המוות שולל "זכות-על" ולא סתם זכות, היינו: את הזכות לחיים שהיא בסיס ומקור כל שאר הזכויות. אם אתה מסכים לשילוב שתי הנחות היסוד הללו, ומן התמונה הכללית המתקבלת מדבריו של מר גורביץ ניתן להניח שהוא מסכים להן, הרי לא תוכל להתיר בשום פנים ואופן תקיפת אדם לשם רציחתו. אני, כלשעצמי, מסתייג מכל פעולה אלימה נגד גופו של אדם, אבל לא חייבים להסכים לזה בשביל להתנגד נחרצות לרצח אדם. כל אדם, גם אם הוא בחזקת מנשל ומתנחל, הוא קודם כל אדם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |