בתשובה לעוזב קיבוץ, 19/01/03 7:40
שבירת שורות ושיניים 122195
טלי • בתשובה לעוזב קיבוץ יום א', 19/1/2003, 11:22
שבירת שורות "אלימה" היא אמצעי, כלי אחד מיני רבים, שהמשורר יכול לעשות בו שימוש - או לא. בדומה לחריזה, מצלול, מילימחוברות, העמדה ייחודית, ועוד ועוד.

שירה נכתבת בשורות שבורות. כזו היא שירה. לעיתים השבירה תואמת לטקסט (מסודרת ונינוחה, כפי שקראת לה), ולעיתים, היא יוצרת "אלימות לרצף הטקסט" ואז הדיסוננס מבקש הסבר. דיסונס תמידי אינו בהכרח חיובי (משום שהוא גורם להתרגלות של הקורא לדיסוננס, ומאבד את האפקט מתישהו). בוודאי אינו מחייב, כפי שאינך יכול לחייב שימוש בכל אמצעי צורני אחר.

כתבת "שבירת השורות אמורה לייצר אלימות לרצף הטקסט".
הגרלתי באקראי חמישה משוררים שיצירותיהם מופיעות בשירשת (http://www.snunit.k12.il/shireshet/mainsongs.html), עבור כל אחד מהם בחרתי את השיר הראשון המופיע, ובחנתי את הטענה:

(1) נתן יונתן / אלגיה (http://www.snunit.k12.il/shireshet/natan1.html)
שבירת השורות אינה אלימה. המקום היחיד שבו המשפט נקטע, אם כי במקום הגיוני (בין שני חלקיו של משפט מאוחה) הוא בבית האחרון.

(2) נתן זך / שיר ערב (http://www.snunit.k12.il/shireshet/zach1.html)
שוב שבירת השורות אינה אלימה, אם כי, לדעתי לפחות, המשורר מנצל אותה להדגשה (כשאמרה לי נערתי / לך).

(3) אמיר אור / השפה אומרת (http://www.snunit.k12.il/shireshet/or1.html)
כאן יש לעיתים שימוש בחיתוך אלים של השורות:
"השפה אומרת : לפני השפה / עומדת שפה. שפה היא עקבות / עקובים משם."
או
"אתה מקשיב: היה פה / הד".
ובהמשך:
"השפה אומרת: יש, אין, יש / אין. השפה אומרת: אני. /"
אבל השורות הללו הן החריגות, והן מושכות תשומת לב מיוחדת על רקע של שבירת שורות התואמת את המבנה התחבירי, ויש לבחון מדוע רצה המשורר להסב את תשומת הלב דווקא למקומות האלה (הדמיון הצורני בין שתי שורות "השפה אומרת" ניכר אף הוא).

(4) רוני סומק / חיטה (http://www.snunit.k12.il/shireshet/roni1.html)
כאן שבירת השורות אכן אינה תואמת את המבנה התחבירי בחלקים ניכרים מהטקסט.

(5) מיה בז'רנו / ממהרת אני (http://www.snunit.k12.il/shireshet/beja1.html)
בשש השורות הראשונות של השיר שבירת השורות תואמת את המבנה התחבירי, והבחירה לשבור את השורה אחרי כל פסוקית יוצרת לדעתי את תחושת קוצר הנשימה התואמת ל"ממהרת אני".
ואז - שלוש שורות שבהן שבירת השורות אינה תואמת - שורות קריטיות לטקסט, המושכות תשומת לב גם בזכות הדיסוננס.
והסיום, חוזר על מוטיבים מההתחלה, כולל לשבירת השורות התחבירית.

נראה, מכל מקום, ששבירת שורות אלימה אינה הכרח. היא אמצעי, שמשמש משוררים מסוימים, במקומות מסוימים. ועדיין, יכולה להיות שירה לכל דבר ועניין, ששורותיה נשברות במקומן הטבעי.

בסיום הדברים כתבת: "בשיר זה היא [שבירת השורות] משרתת את הנימה המסודרת, והנינוחה, האדישה כמעט, האוטויסטית משהו..." - ואולי באמת ייתכן כי האוטיזם, או הייאוש (תלוי באיזו גישה נבחר) מתבטאים באותה שבירת שורות בלתי אלימה, בלתי אכפתית, בלתי מתרגשת. ובמקרה הזה, שבירת שורות לא מתרגשת משרתת בדיוק את הטקסט ואת האווירה שמנסה הכותב ליצור. ובכך, הופכת בפני עצמה, לאמצעי אומנותי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות