בתשובה לערן בילינסקי, 18/11/00 19:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית סלח לי שאני לא מתמצא עדיין בנבכי ה''אייל'' אני מקוה שבמהלך הזמן אני אתמצא יותר במדורים של כתב העת. ולעצם העניין, אתה צודק כמובן שקביעת האינטרסים של ישראל תלוייה בהשקפת עולם. אדם ששייך לימין המשיחי יגדיר אחרת את האינטרס הלאומי מפרגמטיסט ציוני. אלא שבמערכת הפוליטית יש באופן מעניין דוקא קונצנזוס די רחב לגבי האינטרסים של ישראל. רוב הכוחות הפוליטיים במדינה תומכים בגדול באותה חבילת אינטרסים פרגמטית של מדינה יהודית דמוקרטית משגשגת שחיה בשלום עם שכניה. יש כמובן גם יוצאים מן הכלל כמו הימין הקיצוני והפוסט ציונים והערבים הישראלים, אבל בסך הכל שתי האלטרנטיבות הרציניות לשלטון כיום לא חלוקות בשאלת האינטרס הלאומי אלא בשאלות של ישום ובשאלות מצומצמות יותר כמו שאלת מרכיבי ההסדר עם הפלסטינים ועם סוריה. אני התכונתי למקד את תשומת הלב בכך שגם לשכלול של אינטרסים יהיה קונצנזוסיאלי ככל שיהיה (כמו שיפור מעמדה הבינלאומי של ישראל) חייב לעמוד בפני סיגים מוסריים כל שהם. לא יתכן שבשם איזה שהוא אינטרס תושבי גילה במשך חודש וחצי יחיו ללא בטחון אישי כשיש בידי המדינה אפשרות להחזיר את השקט. תפקידן המינימלי של מדינות הוא לספק הגנה לאזרחיהן , מדינה שלא עושה זאת מועלת בתפקידה ונותנת בידי האזרחים לגיטימציה ללקיחת החוק בידיים. האנאלוגיה שהצבת לגבי אובדן הבטחון של החיילים חלשה. תפקידם של החיילים הוא להגן על האזרחים, לכן טבעי שיהיו חשופים לסכנה במצב לחימה. לעומת זאת לגבי אזרחים המצב שונה אזרחים הם הציבור שבשבילו קיים הצבא. הצבא נועד להגן על האזרחים וצבא שלא מגן על האזרחים איננו צבא. אני לכן במפורש מעדיף שחיילי צה''ל ינהלו קרבות ירי בבית ג'אלה אבל לפחות ימנעו אפשרות של פגיעה בגילה. במצב בו המדינה בשל כל מיני שיקולים מתנערת ממחויבותה המוסרית כלפי תושבי גילה ואזרחים אחרים, דבריו של אהוד ברק בדבר תגובה נחושה הם זריית חול בעיניים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב, ברוך הבא לעולם האמיתי. אתה חושב שלמדינה יש רק "אחריות מוסרית" (ואני מסתייג מהמונח הזה, עוד על כך בהמשך) לתושביה כרגע. מה עם תושביה בעתיד? כאשר אתה בונה כביש חדש אתה מוציא עכשיו כסף מקופת המדינה, שמגיע ממיסים שאתה משלם לטובת "המחר". כלומר אתה לוקח מהווה לטובת העתיד. באופן מפתיע, אתה לא מוכן להחיל את אותו קריטריון כאשר אתה דן בענייני ביטחון (וכלכלה בעתיד, שנגזרים מהם). להבנתי, מבחינתך אין מניעה לכבוש את בית-ג'אללה היום כדי להגן על תושבי גילה (ותקן אותי אם אני טועה בהבנת עמדתך) כלומר, באופן עקיף, אתה תומך במדיניות הבדלנות – הפרדה פיזית מהיישות הפלשתינית העתידית, ויתור על העומק האסטרטגי של ישראל באזורי הבקעה, מניעת הקמתו של שוק מזרח-תיכוני משותף וכו'. לעומת זאת, הקמתה של מדינה פלשתינית בהסכמה סביר שתגרור עמה גבולות פתוחים, אינטרסים משותפים, הפסקה כמעט מוחלטת של הטרור (כיוון שכעת האינטרסים הכלכליים המשותפים של שני הצדדים יפגעו כתוצאה מטרור שכזה – ראה את כל אותם יצרני רהיטים מיואשים בבידיה למשל), הקטנת הצבא והפניית תקציבים לרווחה, חינוך, בריאות, תשתיות וכו'. רק שתבין היכן אתה נמצא. האם אתה תומך בנקודות שהעלתי כעת באופן אקטיבי? לא משנה. בעצם ההכרעה שלך איזה ערך חשוב לך יותר אתה קובע בלי משים את עמדתך בסוגיות אחרות. ואכן, השיקולים הם רבים. הבעיה היא שרובנו לא מבינים אותם עד הסוף, אבל חושבים שאנחנו מבינים אותם ומתווכחים עליהם בלהט ישראלי מצוי. בעיתוי הנוכחי, תומכי הבדלנות מימין משתמשים בטיעון שאתה משתמש בו: "זה לא מוסרי להפקיר את תושבי גילה". כן, אבל אף אחד מהם לא מסביר לך את ההשלכות העתידיות ואת שיקולי הרווח וההפסד הכרוכים בכך. לכן, אף אחד לא "מועל בתפקידו" או "מתנער מאחריותו" כדבריך, כיוון ש"התפקיד" וה"אחריות" ממילא אינם אבסולוטיים כיוון שהמדינה (או במקרה זה, ההנהגה הפוליטית) אינה מקשה אחת. אתה צריך להבין שמבחינת הפוליטיקאים אתה כלי לשם השגת מטרות פוליטיות ותו לא. ואני בטוח שהאמירה הזו לא מוצאת חן בעיניך. ואגב, אני מסכים אתך כי דברי ברק הם בבחינת "זריית חול בעיניים" רק בלי התוספת המוסרית הנובעת מהדימוי. איני רואה שום הבדל בין אמירה זו לאמירה של יצחק שמיר, משה ארנס והרמטכ"ל דאז - דן שומרון, במלחמת המפרץ השנייה "אנחנו נגיב במקום ובזמן שנמצא לנכון". ואגב נוסף, אתה מוזמן לקרא את תגובתי הארוכה משהו במאמר "אנרכיה משולחת בעולם..." של יוסי גורביץ בה שטחתי את משנתי לגבי הבנת הכוחות הפועלים בפוליטיקה הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך שהערת אותי אבל אני כבר ער. אני יודע כמוך שהפוליטיקה הישראלית היא פקעת של אינטרסים ושאת ממשלת ישראל מעניין יותר מעמדה הבינלאומי של ישראל מאשר הסבל של תושבי גילה. מה שביקשתי לאמר בתגובות היה שלשכלול האינטרסים הזה יש גבול. והגבול עובר במקום בו המדינה יכולה להגן או לשפר את בטחונם של האזרחים ולא עושה את זה מתוך שיקולים כאלו ואחרים ובכך פוגעת במחויבותה הבסיסית כלפיהם. הנימוק שהעלת לגבי מיסים אינו תופש גם כי יש הבדל בין מיסים לבטחון אישי קיומי וגם משום שלא נראה לי שהרבה אזרחים יסכימו לתמוך בתשלום מיסים לפרויקטים ארוכי תוך שבאופן סביר הם וילדיהם לא יזכו להנות מהם. במדינה מתוקנת גם תשלום המיסים מוצדק בכך שהמדינה מתחייבת לעשות שימוש בכספי המיסים כדי לתת שרותים חיוניים לאזרח. בניגוד למה שנדמה לך אני לא מכריח את ממשלת ישראל להכנס לבית ג'אלה. יש עוד אלטרנטיבה שבעיני היא אסונית אבל מוסרית היא קבילה, לפנות את תושבי גילה מהרחובות הבעיתיים וכך לא לסכן אותם. אבל ממשלת ישראל בוחרת דוקא בפיתרון הבלתי נסבל. כדי לא להסלים את המצב היא לא כובשת רצועה מבית ג'אלה, אבל מצד שני כדי לא להכנע לפלסטינים משאירה את תושבי גילה בבתים, כדי שיירו בהם. וכל זאת תחת הרבה מלל של נחישות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא רק הפוליטיקה הישראלית היא פקעת של אינטרסים. כל פוליטיקה, בהגדרתה, היא פקעת של אינטרסים, אתה מוזמן לגלול את העמוד מטה ולעיין בהסברים המאלפים שירדן ניר עונה לניתאי ארנשטיין בקשר ליחסי ישראל והרשות הפלשתינית. ב. להבנתי, מי שמעוניין יכול להתפנות מגילה (כמובן שאין צורך לפנות מעל מאה אלף איש, רק את תושבי הרחובות המטווחים) למתנסי"ם בירושלים. האם השארות תושבים ישראלים בגילה וירי פלשתיני על אותו רחוב האנפה כשהוא מאוכלס משרת את הפוליטיקה של ברק? נראה לי שכן (עד כמה שזה אולי נשמע ציני), ומה שבטוח, הפעולה ההפוכה - פינוי יזום ומאורגן של תושבי רחוב האנפה לא ישרת בעליל את הפוליטיקה של ברק שלהבנתי, אחד מהעקרונות שלה הוא שכל פעולה מעשית בשטח צריכה להיות תוצאה של משא ומתן (ואולי פשרה) בין הצדדים. ג. מדוע אינך קורא באותה נשימה לפנות גם תושבי כפר דרום, נצרים, נצר חזני, נווה דקלים, פסגות או כל ישוב אחר שתחת אש? האם אינך חושב שעליך להחיל את "עקרון האחריות" שאתה מציג על כל אזרחי מדינת ישראל? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |