בתשובה לניצה, 17/01/03 1:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הייתי מקבל את הגישה שלך, הייתי צריך לארוז את חפצי המועטים ולהגר מכאן. איזו משמעות יכולה להיות בעיני להבטחה שניתנה כביכול ע"י ישות שאינני מאמין בקיומה? קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי מוצדק בעיני מטעמים היסטוריים, פרקטיים ומוסריים. היא מתנגשת - אבל לא עומדת בסתירה - עם זכויותיהם של תושבי הארץ הזאת במאות השנים האחרונות, ואין מנוס מלהחיל את ההגיון של "שניים אוחזים בטלית" כדי למזער את אי הצדק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי גם לזכור מה קורה כש''זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כדאי לזכור. מעניין שבמקרה שלנו ההסדר היחיד שיש לו איזשהו סיכוי (נכב''ד) הוא שדווקא הצד המתון יקבל בערך שלושה רבעים, או מעט יותר, מהשטח, והצד שסרב להצעת החלוקה בשעתה ישלם על ה''כולה שלי'' ההיסטורי שלו. אם היינו מופיעים לפני טריבונל בין-לאומי ושוטחים את טענותינו, ייתכן שהיה מן הראוי להציג דרישות מכסימליסטיות, אבל טקטיקת המיקוח אינה הנושא העיקרי כרגע. אם אתה סבור שהקמת ההתנחלויות היתה צעד חכם ככלי מיקוח אפשרי בעתיד, אתה גם צריך לעשות את הצעד המתבקש ולתמוך בפירוקן במסגרת הסדר. קשה לי להאמין שניצה תומכת בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חציה שלי'' גורם ליותר מדי נקיפות מצפון והתחשבות בקוים צבעוניים לא רלוונטיים. אני בעד ''כולה שלי, אבל מכיוון שאתה כבר כאן, אני מתכוון לגזור גם לך חלק''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |