|
||||
|
||||
הנה אפילו אתאיסט יכול לעבור על המצווה שבכותרת בלי להתאמץ. לא נראה לך שהמשקל שאתה נותן לטוהר הדיון האקדמי באייל טיפה מוגזם? צריך באמת לגרור הנה ישויות מטפיזיות שאתה לא מאמין בקיומן? האייל הוא לא מועדון דיונים אקדמי, וסחף פתילים למחוזות שונים ומשונים הוא תופעה כלל אינטרנטית נפוצה לא פחות מאנונימיות ושינוי ניקים. מאחר ואין לאייל פורום, המקום היחיד בו המשתתפים יכולים לשוחח בפומבי הוא התגובות למאמרים, וכל עוד השיחות אלה אינן באות במקום התגובות לגוף המאמר אלא חיות לצידן, קשה לי לראות מה הנזק הגדול שהן גורמות. נכון, אתה לא היחיד שמתלונן על פיזור הקשב ועל הדיונים הפרסונליים. להיפך, התלונה הזאת מושמעת פעם אחר פעם ובד"כ אינה זוכה למענה - הכותבים נזופים וקטופי אזניים כתלמיד שנתפש מפטפט בשעור - אבל האיילים מצביעים בידיים, או ליתר דיוק באצבעות, ולפי כמות ההודעות האוף-טופיקיות נראה שחלק גדול מהמשתתפים לא חושב כמוך. בתור אחד מאלה שלא מקפידים להיצמד לנושא המאמר (למען האמת, ברוב המקרים שאני מגיב להודעה של מישהו אני בכלל לא זוכר לאיזה מאמר אני מגיב) ברצוני להודיע קבל עם ועדה (לא חשוב איזו) שנמאס לי להתנצל, ואני לא מתכוון לחשוב שש פעמים לפני לחיצה על "אשר" אם התגובה שלי עומדת בקריטריונים שלא מקובלים עלי מלכתחילה ולא פורטו בחוברת ההדרכה שקיבלתי עם רכישת האייל. בשעתו הודיע לי חבר מערכת שהוא מקבל תלונות רבות על תגובותי האוף-טופיקיות (ואני מרשה לעצמי להאמין שגם על תגובות דומות של אחרים), אבל כמה מכתבים פרטיים שקיבלתי מאז גרמו לי להאמין שזאת לא התמונה כולה, והחלטתי לא לייחס לזה חשיבות רבה מדי. כמו שהזכרתי כבר כמה פעמים, זכות השיפוט האחרונה היא של המערכת, וכל עוד הצ'יף לא מוחק את התגובות שלי הן נחשבות בעיני להודעות לגיטימיות. הזכות לא לקרוא אותן היא אחת מזכויות היסוד שמוקנות לך בחוק ("איזה חוק?" יתמה מיץפטל; "חוק חופש האי-הקשבה, נספח כ"א לחוק חופש הדיבור השטי"א", אענה) ואתה מוזמן לנצל אותה. תן לאלף ורדים לפרוח, ורחרח רק את אלה שערבים לאפך. חן חן גם לך. |
|
||||
|
||||
כנראה שאכן רוב ציבור האייל (מהתרשמות בלבד, אני הרי לא יכול באמת לדעת) חושב כמוך. אני עדיין מחזיק בדעתי שכשאתה נכנס לדיון עם 30 תגובות חדשות ומגלה ש20 מהן מוקדשות לגילוי איילים אלמוניים, סיפורי אהבה לוהטים(וכתובים היטב, יש לומר)וכו', זה מפריע מאוד לריכוז ועדיף היה אם היה איזשהו כבוד לנושא הדיון הבסיסי. עם זאת, ירדתי מהנושא כי כנראה שהרוב חושבים כמוך, ואם שמת לב- נגעתי בו במקור למעשה רק כחלק מאענת "אם על זה אתה לא מעיר איך אתה מעיר על..." שלא הופנתה אליך. האייל הוא אמנם לא מועדון דיונים אקדמיים, אבל אני חושב שתסכים איתי שכדאי לשמור על רמת הדיון הגבוהה בו שבוודאי עולה בהרבה על זו הקיימת בפורומים אחרים ברשת. אני מציין את זה כי כתבת ש"סחף פתילים...הוא תופעה איטרנטית נפוצה". אתה בטח לא היית רוצה שהאייל יעתיק מחלות אחרות של פורומי אינטרנט, נכון? "לפי כמות ההודעות האוף-טופיקיות נראה שחלק גדול מהמשתתפים לא חושב כמוך"- גם אני משתתף מדי פעם באוף-טופיקים כאן, אם בשמי ואם כאלמוני. זה לא אומר שאם התופעה לא הייתה קיימת, אני זה שהייתי מתחיל איתה. אחרי שיש 30 תגובות אוף-טופיקיות שפורצות להן לפתע במקום מסויים, אני לא חושב ש-5 ההודעות שאני אגרור הן מה שיעשה את ההבדל. זכות-השיפוט האחרונה היא אכן של המערכת, אבל מכיוון שהמערכת דוגלת בחוסר-התערבות, ה"חובה" לשקול מוטלת גם על כל מגיב. הטענה הזו שלך מזכירה לי קצת את טענת ה"הסתמכות" של אנשים שאומרים:"אבל עורך-דין אמר לי שזה חוקי". נכון שזה חוקי, אבל זה לאו-דווקא טוב. זה הכל בינתיים, צ'או במבינו. |
|
||||
|
||||
מצטערת, אם אתה כותב תגובות כאייל אלמוני מתוך הנחה ש"אני לא חושב ש-5 ההודעות שאני אגרור הן מה שיעשה את ההבדל", אתה גם לא יכול להאשים משתתפים אחרים באוף-טופיקים. אתה שותף. _____________ ברקת, תמיד חותמת בניק הקבוע שלה, למרות שהיא מסתבכת בגלל זה. |
|
||||
|
||||
א. האשמתי את היוזמים ולא את המשתתפים הרגילים. כתבתי שאחרי שרק אחרי שאני רואה 30, אז 5 ההודעות הבאות כבר לא ישנו. ב. מה זה משנה אם אני עושה את זה בשם שלי או לא? הסטייה מהדיון נשארת. |
|
||||
|
||||
בטח שהן ישנו - כל הודעה חדשה בכל דיון מופיעה ברשימת הדיונים המתמשכים, ואנשים ייכנסו שוב לדיון רק כדי לראות שגם הפעם, אלמוני אחד כתב בדיחה וחצי. |
|
||||
|
||||
א.טוב, יכול להיות שאת צודקת. אני מדבר מנקודת-מבט של מי שנכנס כל כמה שעות(או לפעמים רק בתחילת ובסוף כל יום) ולכן המקרה שאת הזכרת פחות תקף לגביי כקורא. ב. את אף פעם לא כותבת כאלמונית, ואין לך יישות אחרת באייל? ג. בכל מקרה, בשורה התחתונה את מסכימה עם העמדה שלי, או שהגבת רק כדי להראות את האבסורד במה שכתבתי? ד. הערה אחרונה: ח"ח על זה שהצלחת להבין מה רציתי לאמר בשתי התגובות האחרונות. גם לא עשיתי בהן הגהה, וגם לא חילקתי למספיק פיסקאות , ואני בוש בעצמי עד מאוד על כך. |
|
||||
|
||||
ב. לא, אף פעם. כאמור, זה בד''כ נזקף לחובתי דווקא. שאר הסוטים מהנושא, אלמונים מאושרים, חוגגים בלי שירשמו להם נקודות שחורות בפנקס, ואח''כ מבקרים בשמם את אלה שהזדהו. ג. מסכימה למחצה - אפשר מדי פעם לסטות מהעניין, כולנו בני אדם. לא רצוי להפליג בזה יותר מדי, וכאמור ההזדהות בניק אמורה להיות חסם - ולו קל - להפלגה מופרזת כזו. |
|
||||
|
||||
גם אני כמעט אף פעם לא משתמש בשמות בדויים, כי אצלי זה הפוך: כשאני מנסה להשתמש בניק, אני נכנס לצרות... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי. |
|
||||
|
||||
ואני אף פעם לא נכנסת לצרות. המלכודת אינה פועלת עלי, כמה נפלא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |