|
||||
|
||||
1) דרך טובה יותר לתיקון המצב (לדעתי), היא לאפשר לאזרחים "מן האתנוס הלא נכון"(להגדרתך), לתרום לטוב הכללי במחוזותיהם, כלומר לאפשר לערבים להתנדב בבתי חולים, מוסדות חינוך, בתי אבות וכו', בקרב המגזר הערבי. כך נהרוג שתי ציפורים במכה אחת (אפילו יותר ציפורים) - נאפשר להם לתרום לטובת הכלל מבלי להיקלע לדיסונס קוגניטיבי ונשפר את מעמדם ומצבם ע"י השירות הקהילתי והזכויות המגיעות להם בשל כך. לדעתי זה יהיה צעד נבון לקראת התערות מלאה של האוכלוסיה הערבית (או לפחות חלקה שמעוניין בכך) במדינת ישראל. 2) כיצד אתה מציע להפריד בין ערבים שמוכנים להוות חלק ממדינת ישראל שיוויונית לבין אלה ששוללים את עצם קיומה מכל וכל? השאלה נוגעת הן למהות ההפרדה, הן לדרך, והן לטיפול בשני סוגי האוכלוסיה. (השאלה אינה צינית כפי שניתן לקרוא - אני מעוניין לקבל מושג על דעות בנושא שכן דעתי לא לגמרי מגובשת) |
|
||||
|
||||
כשדיברתי על "הטוב הכללי", התייחסתי יותר לשאלה הדמוגרפית: הטוב ה"כללי" הוא שהיהודים יתרבו יותר, ולכן אי אפשר שמי שאינו יהודי יפעל לטובת אותו טוב (אלא אם הוא יתאבד, וכבר נאמר שערבי טוב זה ערבי עם עט). כדי לבטל את ההפרדה האתנית-לאומית בטוב הכללי, חייבים להתגבר על השאלה הדמוגרפית ולהפוך אותה לבלתי רלוונטית. אני בהחלט בעד מתן הטבות למי שמשרת ב"שירות לאומי". מי שאינו מכיר בזכותה יש ישראל להתקיים, יש להניח, לא יסכים לשרת בשירות לאומי. לגבי אלו שמתנגדים לקיומה של ישראל - שלילת זכותם לייצוג בכנסת היא אופציה אחת, אבל כל עוד הם אינם פועלים באופן אלים להשגת מטרתם, אני לא חושב שיש מקום לפעול נגדם. פשוט לא צריך לתמרץ אותם. |
|
||||
|
||||
1) לדעתי פעילות כזו תשרת את העניין הדמוגרפי בשני אופנים: א) ע"י מודרניזציה של המגזר הערבי שתגרום לירידה בשיעור הילודה. ב) ע"י הפיכת חלקם לפטריוטים (אולי הגזמה, אבל לפחות שיפור נאמנותם למדינה). 2) ומה תעשה כנגד חלק גובר ועולה של אנשים אשר מתנגדים לקיומה של ישראל? תתן לו לשבת בשקט ולהתחזק? |
|
||||
|
||||
2. כל עוד הוא לא עושה כלום? כן. למה, מה אתה מציע לעשות לו? |
|
||||
|
||||
שאלתי מתוך רצון לדעת. כמו שאמרתי אין לי דיעה מגובשת דיו מכיוון שהנושא קצת סבוך. מצד אחד, אין מקום במדינה לאנשים שאינם מעוניינים בקיומה. מצד שני, איזה צידוק מוסרי יש לך להפעיל סנקציות נגדם? הדבר היחיד שניתן לעשות בצורה סמי-מוסרית הוא למנוע מהם כל סיוע של המדינה - כלומר קיצבאות, סיבסודים, תשתיות, חינוך וכו'. סנקציות כאלה יוצרות שתי בעיות: א) כיצד תבנה תשתיות לחצי כפר התומך בקיומה של המדינה, מבלי שהן תשרתנה את חצי הכפר השני? ב) סביר להניח סנקציות כאלו יגרמו להחרפת המצב הקיים. אולם, נראה שגם השארת המצב על כנו יכולה לגרום להחרפתו לכן אנחנו במילכוד. בין אם לא נגיב, ובין אם נגיב בסנקציות, המצב יחריף; אם נגיב בהתאם לרצונם, נוותר על קיומנו. כך אני מוצא את עצמי עדיין מחפש את התגובה הנכונה, תוך ידיעה שכל רגע שעובר פועל לרעתנו. |
|
||||
|
||||
אפשר לנסות לצאת מההנחה האופטימית שאם יהיה לאותו מיעוט טוב במדינה, המוטיבציה שלו להחלפתה באחרת תפחת. נדמה לי שתושבי אום-אל-פחם והסביבה לא גילו התלהבות רבה מהאפשרות שיועברו לריבונות פלשתינית, למרות נטיותיהם המוצהרות. הבעיה היא שיחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי נכנסו לסחרור של התנכרות. אלה אומרים ''אין זכויות בלי חובות'' ואלה עונים ''אין חובות בלי זכויות'', ואם נחשוב על שבירת המעגל רק דרך סנקציות נשיג את התוצאה ההפוכה למה שברצוננו להשיג. |
|
||||
|
||||
עדיין לא הבנתי איך אתה יודע שהם מתנגדים לקיום המדינה אם הם לא עושים שום דבר בנידון. |
|
||||
|
||||
מדובר על מצב תיאורטי בו אני כן יודע. אגב, כשאני אומר לא עושים דבר אני מתכוון לא עושים דבר שנוגד את החוק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |