בתשובה לדב אנשלוביץ, 11/01/03 14:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שותף לסנטימנטים שלך בעניין ההישרדות, ואני גם מסכים שהמיעוטים המיליטנטיים בארה"ב אינם מהוים שום סכנה על הסדר הציבורי ויסודות השלטון, בניגוד למצב אצלנו. רק מה, התייחסות אל מיעוט של כ 20% כאל גיס חמישי היא במידה רבה נבואה שמגשימה את עצמה, ובדיוק בגלל גודלו של המיעוט הזה וקשרי הדם שלו עם אויבינו צריך לעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לו סיבות טובות לרצות בשלומה ורווחתה של המדינה. סיבות טובות כאלה הן, בין השאר, מתיחת גבולות חופש הביטוי עד כמה שאפשר, גם במחיר חריקת השיניים הספונטנית למשמע דברי הבלע של כמה מנציגי הציבור הזה. גם בחוגי הימין הקיצוני יש לא מעט התבטאויות שגורמות לי צמרמורת, ודעות שמסכנות (נכב"ד1) את קיומנו כאן, אבל לא הייתי רוצה לראותם נפסלים ע"י ערכאה שיפוטית אלא בקלפי. האתגר הגדול של החברה הישראלית הוא להביא את ערביי המדינה להוציא מקרבם מנהיגות אחרת, אבל זה לא יקרה ע"י פסילת המועמדים שתשיג בדיוק את ההיפך (נכב"ד). מה הרווח שלנו מכך שהדעות הקיצוניות הללו יעברו למחתרת? ________________ 1-נבואת כדור בדולח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם נתינת חופש הדיבור לנציגי ציבור זה כשהם מביעים את עמדותיהם הקיצוניות רק תגרום לעוד ועוד הזדהות איתם בקרב הציבור הזה ? זה הימור. ולמרות שזה דיי ברור (לי לפחות) שלשלוח אותם למחתרת זה האופציה הכי גרועה שלנו, זה לא הופך את ההימור לפשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ברוח העברית החדשה, אני נמנע מלהגיד ''אני מסכים איתך''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכוונה חוזר לארצות הברית ולמלחמת העולם השניה, כדי, דווקא ע''י התרחקות, לנסות ולהתבונן בעובדות בצורה אובייקטיבית. ישנה הסכמה כללית כאן שיחס האמריקאים אליהם אז היה לא נכון. אך מה שאתה אומר, בעצם, הוא שלו המיעוט היפאני היה אז מזדהה עם האויב בגלוי, והיה מונה עשרים אחוזים מהאוכלוסיה האמריקאית, היו צריכים האמריקאים לאפשר לו את ביטויי ההזדהות האלה. זה לא מתקבל על הדעת. לו היו מיעוט כה גדול הסכנה מהם הייתה יותר גדולה. אני גם חושב (הפוך ממך), שעצם מתן אפשרות בטויי תמיכה באויב הופכת את התופעה ללגיטימית ודווקא מגבירה אותה. אני מאמין (הפוך ממך) שדווקא הקפדה דקדקנית באמצעים חוקיים על נאמנות, תביא לעידוד אלה מהם שממילא יש להם נטיה כזאת ולשיפור מצב היחסים בין החברה היהודית והערבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, נראה לי שנקודות המחלוקת בינינו ברורות. הייתי מצביע על המשפט ''דווקא הקפדה דקדקנית באמצעים חוקיים על נאמנות, תביא לעידוד אלה מהם שממילא יש להם נטיה כזאת ולשיפור מצב היחסים'' כעל נקודת המחלוקת העיקרית. זה הזמן שנתחיל לצעוק אחד על השני ''אידיוט'' כדי שנוכל, סוף סוף, גם להנות קצת מהויכוח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |