![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
משהו קטן, למרות שהעולם ממשיך הלאה והנושא כנראה כבר איבד כאן את הרייטינג: היציאה כנגד החיבור בין היצירה לבין היוצר עצמו - זה מאפיין סופרים. בעיקר סופרים. משוררים - בד"כ לא. משוררים דוקא חוזרים ומצהירים, בשירים ומחוצה להם, כי את עצמם הם כותבים, את חייהם ואת חדרי ליבם. לא זוכרת עכשיו ומתעצלת לחפש, אולי היתה זאת יונה וולך שאמרה/כתבה משהו על המשורר ה"מתפחם על חוט החשמל של יצירתו". ומה לך יותר מצוטט, מובא כמוטו, מולחן, מושר - "רק על עצמי לספר ידעתי..." אז למה היא התכוונה שם, בעצם? ש"עצמי", זאת לא רחל בלובשטיין אלא פלונית, הגברת צילה רבינוביץ'? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כותבת מיה סלע (http://stage.co.il/Stories/81575): "מיה סלע חושבת שזה פאתטי שאדם כותב על עצמו בגוף שלישי, מיה סלע גם תחזור ותשנן לעצמה ולקהל הקוראים הנפלא והנאמן שלה את המנטרה הפחדנית והנפוצה ש החיים זה לא ספרות והספרות זה לא חיים". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למה לבזבז זמן על מיקרים אבודים? (-; אני שואל ברצינות - מה עניין שמיטה להר-סיני (בלי קשר לזה שמשה הכה בסלע נמרצות, וזה הצליח לו...) ?? |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |