בתשובה למיץ פטל, 12/01/03 22:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיוון שהשמאל הישראלי לא לחץ עליהם כפי שהיה צריך, מתוך ציפייה נאיבית שהדברים ייעשו מעצמם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נותרת השאלה מי לידך יתקע שבפעם הבאה שביילין שותף לעיצוב מדיניות, השמאל הישראלי יהיה שם כדי ללחוץ עליו לעשות את הדבר הנכון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלכם היא שהשמאל הישראלי הוא גדול וחזק מספיק כדי שמישהו יתרגש מהלחץ שהוא מפעיל. לדעתי הפוליטיקאים ממשו נאמנה את רצון הציבור כפי שהוא התבטא במערכות הבחירות המזגזגות, מאז החתימה על הסכם אוסלו. הציבור היה מבולבל ויישום ההסכם היה מבולבל גם כן. קצת מוזר, לדעתי, להאשים את השמאל בחוסר היכולת לעצב את המדיניות. הרי המושכות בכלל לא בידיים שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התכוונתי לתקופת רבין שבה היה על השמאל ללחוץ עליו ''להשמאיל'' עוד יותר. הזדמנות טובה היתה לאחר הטבח של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה שאז היתה לרבין סיבה לעקור את כל הישוב הקנאי בחברון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, ההנחה אינה שלי אלא מה שהשתמע לי מדבריו של ארז. שנית, לא דנו ביישום ההסכם אלא בניסוחו, ובפרט בהיעדרו של סעיף פינוי ההתנחלויות. שלישית, קצת מוזר מצד ארז, לדעתי, לייחל לכך שביילין יהיה קובע-מדיניות, אם בסופו של דבר לשיטתו-הוא, ביילין לא קובע מדיניות נכונה אלא אם מופעל עליו לחץ מצד השמאל הישראלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל קובע מדיניות מופעלים לחצים סביבתיים המשפיעים על ביצוע המדיניות. לכן השמאל לא יכול לייחל שהעבודה תיעשה עבורו, אלא גם להשפיע ולקדם בכיוון זה כפי שפועל הימין לשיטתו. זה נכון גם אם מדובר בילד הפלא של השמאל הישראלי. באשר להתנחלויות, כפי שאמרתי זו היתה טעות חמורה של תהליך אוסלו לא להתחיל לפרקן כבר מהתחלה. היום היינו נמצאים בהרבה פחות בוץ אם היו פועלים בכיוון זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שלא ברור הוא מדוע לשיטתך כדאי שביילין יהיה קובע-המדיניות ולקוות שהשמאל ילחץ עליו לא לטעות פעם נוספת, במקום שאנשי השמאל עצמם יהיו קובעי-המדיניות, ולקוות שלא ילחצו עליהם (נגיד מהימין) כן לטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מחובתו של כל אזרח טוב להשפיע על הנעשה בארצו ולא להסתפק בהסתמכות על פוליטיקאים. (קוראים לזה קבוצות לחץ.) אם השמאל היה נאבק במדיניות ההתנחלויות עוד בימים השחורים של הליכוד ייתכן שמצבנו היום היה אחר. עוד דוגמא- אם הסוציליסטים והליברלים בגרמניה בשנות ה20 וה30 היו פעילים ציבורית, ייתכן ורפובליקת ווימאר לא היתה נופלת והנאצים לא היו עולים לשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלת את האפשרות ש"הימים השחורים של הליכוד" לא היו שחורים, אלא, נאמר, סגולים כהים? או אפורים-נוטים-לשחור? או אולי חומים עם פסים? אתה גורם לכל התגובות שלך להשמע כמו תשדירי הבחירות שכולנו מגחכים עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא זה שהתחיל את ההתנחלויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי בששון. לא היה גוף ציבורי-עממי שיהווה משקל נגד לגוש אמונים, ורבין טען בשעתו שלא היה בידיו הכוח הפוליטי לעצור את ההתנחלויות, בפרט כאשר *חלק* מאותו "שמאל" - כולל פרס ואלון וכמובן גלילי - היה באותה תקופה ימני למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההנחה שלך היא תמימה לחלוטין. ההתנחלויות מעולם לא היו מכשול לשלום, כפי שהוכיח אהוד ברק. ישנם שלושה מכשולים: 1) ירושלים. 2) זכות השיבה. 3) סיום הסכסוך. ערפאת יודע שהכרזה כזאת תהפוך אותו לבלתי רלבנטי בעליל (בניגוד למצב הפסבדו - בלתי רלבנטי שלו היום). ישנו גם הפחד שעם הכרזה כזו הוא יהפך למגונה בקרב הציבור המוסלמי העולמי (ע"ע סאדאת, שעד היום מובארק לא מעז להניח פרחים לקברו מחשש שיהיה מזוהה עם "בגידתו"). עראפת הוא מנהיג מהפכה, לא מנהיג מדיני, וכך הוא רוצה גם למות. אין שום דרך שנוכל ע"י משא ומתן עם עראפת להגיע לשלום. אם לפלשתינים תהיה מדינה, ולא יהיה להם את ישראל להאשים במצבם, חיצי הביקורת יחלו להיות מופנים כלפי השילטון ולעראפת לא תהיה תשובה. מכיוון שגם אני חותר לשלום לבסוף, מכיוון שאני לא חושב שכוונתו של אוסלו טעות (ומתוך הנחה מופרכת שלא ניתן היה להסיק אז על אופיו של עראפת - וכאן המקום לציין שהימין שהשתתף בועידת מדריד דאג להתדיין עם פלגים מתונים יותר בקרב הפלשתינים; השמאל החייה את עראפת ואת ארגון הטרור אש"ף), אלא רק יישומו, אלו שתי הטעויות המרכזיות שאני רואה בהסכם (ישנן גם טעויות רבות מאז חתימתו, אך לא נעסוק בהן כעת): 1) תוכנית ה"שלבים", תוך הנחה שנורמליזציה מלאה תגיע עם הזמן. 2) דחיית שאלות בוערות כמו ירושליים והפליטים למועד מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם לפלשתינים תהיה מדינה, הם יוכלו להמשיך להאשים את ישראל באלפי עוולות, אמיתיות ומדומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללו, למשל, את ח'יידר עבד-אל-שאפי, שהיום מתנגד לעראפאת על רקע פשרנותו ביחס לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הערות: 1. המונח "מתונים" אולי אינו מובן היטב בהקשר זה. "פלגים מתונים" אינם פלסטינים תומכי שרון. מדובר בפלסטינים שמאמינים באידאלים מערביים כפי שאנחנו רואים אותם. פלסטינים חילוניים, ליברליים ותומכים בזכויות האדם והאזרח. אבל כל המודרניות שלהם לא עומדת בסתירה לרצונם העז לראות מדינה פלסטינית עצמאית בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה (לפי קוי 67) ללא נוכחות צה"ל או ישראלים חמושים באותה מדינה. ההעדפה של חוגים מסויימים בשמאל אל "מתוני מדריד" נובעת בעיקר מהעובדה שכאשר תקום מדינה פלסטינית, יתכן ועדיף שהיא תנוהל על ידי חילונים דמוקרטיים וליברליים. 2. חיידר עבדלשאפי מתנגד לפשרנות של ערפאת בעניין ההתנחלויות. זו לא דעה כללית על הפשרנות של עראפת, אלא חילוקי דעות בנושא ספציפי. בניגוד לעראפת, לעבדלשאפי אין בעיה להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים לצד מדינה פלסטינית לפי קוי 67. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |