|
||||
|
||||
יהי שם העבודה מבורך. זה נכון שלבן גוריון היו חסרונות רבים, ובתקופתו היו תופעות רעות שתוקנו מאוחר יותר. אבל געגועיי אליו אינם קשורים בתופעות אלה אלא בדבר המרכזי. מפאי (השמאל של אז) הוא שבנה את תשתית המדינה והוא שהקימה. בן גוריון בהחלטה גורלית אמיצה כמעט כנגד כל הסיכויים, החליט על ההכרזה על המדינה, ואין משהו מוצלח כהצלחה. בתקופתנו אנו עדים להרס המפעל הגדול הזה, וזה שוב מעשה השמאל - ''מורשת רבין''. השמאל הביא אותנו לתחילת מלחמת התשה שתימשך ככל הנראה שנים, ושהשד יודע איך נצא ממנה. איני רואה סיכוי להימלטות מגויעה איטית אלא באיזה שהוא פיצוץ גדול שממנו אולי נפרוץ שוב. |
|
||||
|
||||
חבל שגם אדם מפוקח כמוך נכנס לגל הפסימיות ששליט במקומותנו. גם להיות פסימי יותר מידי זה לא להיות מפוקח. נכון שלחברה הישראלית יש הרבה בעיות ,בין השאר בעיות חמורות של חוסר יכולת עמידה ממושכת בפני מצבי חרום. עם זאת יש לחברה הישראלית גם הצלחות לא מעטות כמו רמת חיים גבוהה ותשתית כלכלית איתנה. ואולי הכי חשוב צבא חזק מאד שמסוגל להדוף את הסכנות הקיומיות, בהן המדינה נתונה. גם מבחינת העתיד יש סיכוי בהחלט סביר שהכל יסתיים בכי טוב. הסכנה הגדולה ביותר, המאימת על ישראל היא הסכנה הדמוגרפית, כלומר אובדן הדומיננטה היהודית במדינה והפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה אבל גם תחזיות אלה אינן חד משמעיות והכל עוד עלול להשתנות בלי שנצטרך לחלום על איזה פיצוץ שישנה את הכל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |