|
נכון שהעמדות כלפי ילדים היו שונות בזמנו, אך איני משוכנע שזה נוגע ללב הטיעון של מלתוס: "ערכו של ילד טמון בהיותו מושא לאחד הרגשות המענגים ביותר של טבע האדם - אהבת הורים. אבל אם ערך זה נעלם מעיני ההורים, אשר להם לבדם היכולת לממשו, אין החברה יכולה לתפוס את מקומם".
לפי מלתוס, הילד אינו ראוי לתמיכת המדינה לא משום שאין לו זכויות פוליטיות או אחרות, אלא שבגלל היעדר טיפוח מצד ההורים הילד אבוד, לשיטתו, הילד לעולם לא יהיה ילד מאושר (החברה לא יכולה לתפוס את מקום ההורים); וילד לא מאושר שכזה, אינו יכול לתרום למשוואת האושר הכללי.
מלתוס, לשיטתו, גם לא יכול היה לקבל את הגישה שמייצגת גילית בדיון כאן, לאמור, המדינה תעניק כספים להורים העניים (הלא אחראיים מנקודת ראותו של מלתוס), והם מצידם יעניקו את האהבה לילד, וזאת מכיוון שעל פי חישוביו (הנוסחה של מלתוס), התרבות אוכלוסיית העניים המסובסדים תמיט בתוך פרק זמן נקוב, אסון על כלל האוכלוסיה, והכול יגוועו ברעב. בקצרה, לפי חישוביו של מלתוס, קצבאות ילדים לעניי אנגליה בעת ההיא, ירבו את האושר הכללי בטווח הקצר, אך ימיטו שואה שאין ממנה תקומה בטווח היותר ארוך, כלומר, האושר הכללי יצנח לאפס.
|
|