בתשובה לש. ברקובר, 11/10/00 22:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היהירות שלך, ואולי הנסיון להיות האלוהים בעולם הזה היא הבעיה שלך. אני חושבת שאתה באמת מאמין בכל הבולשיט שכתבת ויש לך את השפה לתאר את זה יפה, אך זה הדבר היחיד. ברעיון שלך, שאין גבולות והכל במחשבה, יש משהו פילוסופי יפה אמנם, אך כמו ברעיונו של היטלר ודומים אחרים הוא לא יכול להתקיים בעולם שלנו בין אם זה בגלל צרות מוחינו או טיפשותינו והדרך מכאן (ע"י קבלת הרעיון הזה) ועד לקבלת כל רעיון לא מוסרי אחר כגון רצח (ראה סרט "רוצחים מלידה" המנסה לשכנע ואולי מעט מצליח שרצח הוא לא רע כפי שמוחנו האנושי חושב ומפרש.גם אני הייתי רוצה לשנות את כל הכללים בעולם ובוחנת ושואלת מדוע עלי לפעול לפי חוקים וכללים, אולם לא כך הדבר בעולמנו ובנותיך היפות (הנבעלות על ידיך וע"י אשתך ותמוהני שלא הזכירו כאן, את האשה החולנית שהביאה ילדות אלו לעולם)צריכות לחיות בעולם המר אופקים ו/או טפשי ועל כן יהיו להן משקעים כי כפי שאתה בטח יודע האדם האנושי והטיפש לא יכול לחיות ללא חברה וזו חלק מהבריאות הנפשית שלו. אולי אתה חינכת את בנותיך להבין שזה מותר (ומה עניין זה לעניין היות ביתך קצינה או מנגנת בחליל ולעניין היותן מוצלחות הרי גם אלו הגדרות של החברה...)אבל, ברגע שיצאו לחברה יבינו דבר פשוט ומוגדר שהוריהם חולי נפש. והראיה לכך תהיה סטטיסטית ופשוטה שעובדה היא שלא כל הורה נמשך לילדיו כמו שלא כל אחד נולד הומו או דו זו העדפתך האישית ואולי יש עוד חולים כמוך. דבר נוסף, בגיל צעיר לבנותיך לא היתה זכות בחירה וזה לא נאמר מתוך רחמים, כי העולם מטורף ויש גם אנשים כמוך, ואולי בגלל זה המציאו חוקים (גם בדת וגם במשפט) ובטח לחלק מהם יש הגיוןבסיסי שמלווה אותם והם עומדים במבחן התוצאה. אז לסיום, תמשיך לזיין את בנותיך אבל אל תהיה פתאטי בבקשה... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |