בתשובה לארז לנדוור, 06/01/03 23:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לינדון ג'ונסון היה הנשיא שהחליט על התערבות צבאית בוויאטנם. לפניו היה כח מצומצם מאוד של יועצים אמריקאים שפקחו עין על ההתפתחויות באותו אזור. לג'ונסון היתה ההזדמנות להחזיר את היועצים ולהמנע מעימות אך על מנת לא להצטייר כנשיא ''רך'' הוא הורה על משלוח של עשרת אלפים חיילים למטרות לחימה. קצת מאוחר יותר ובניגוד להערכת המצב של מקנמרה, החליט ג'ונסון על הקמת התכנית שתביא לשליחתם של כחצי מליון חיילים נוספים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, אבל למה להוסיף את "על מנת לא להצטייר כנשיא "רך" "? אתה חבר שלו? אתה יודע מה עבר לו בראש? אולי היתה לו מטרה מעשית בעצם הגברת המעורבות בויאטנם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם נוספת אני יכול להמליץ על הספר של דויד הלברשטאם the best and the brightest (אמנם מעט מיושן) שמספר על התהליכים שהכניסו את אמריקה עמוק לויאטנאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני יכול להמליץ על החלק השלישי של הספר של עודד בלבן Politics & Ideology לניתוח אלטרנטיבי של תקופת נשיאות קנדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הזה יוצא דופן בנוגע לכמות האינפורמציה שהיתה להלברשטאם בזמן הכתיבה. קשה להאמין שהספר שיצא בתחילת שנות השבעים מכיל כל כך הרבה inside inormation. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו מין תגובה זו? אם הייתי אומר לך שפואד פרש ממשלת האחדות במטרה לבצע תרגיל מנהיגות במחנה העבודה על מנת לחזק את מעמדו לפני הבחירות המקדימות היית שואל אותי אם אני חבר שלו? במקרה של פואד מדובר בהערכה מבוססת, במקרה של לינדון (הסחבק שלי) מדובר בחתיכת היסטוריה אשר נתמכת ע"י אין ספור מסמכים ורשומות. לא תקבל לינק אבל המלצה לספר בסיסי שניתן להשיגו בדיונון תקבל מפאת התקווה שאתה באמת מתעניין ולא סתם תוקף מתוך שיעמום. "המאה ה-20" (ברח לי שם ההסטוריון) נכתב ע"י בחור בריטי ונותן מבט מעניין על הפוליטיקה מבפנים תוך שהוא מבסס את התוכן על תמלילים ורשומות שהותרו לפרסום לאחר 20, 25 וחמישים שנה. אם הספר לא ישביע את סקרנותך נסה את רשומת הזכרונות של מקנמרה אשר מכילה ציטוטים והתרחשויות מתוך הדיונים בבית הלבן. תקרא ותרגיש כאילו לינדון טחן איתך שמירות בטירונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לשאלתך - כן. בקשר למקנמרה, קנדי ולב"ג, אני יכול להפנות אותך לספר שציינתי כאן:תגובה 119135 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה לתשובתך לשאלתי - אתה מתמם. לגבי הספר המומלץ - אין בו שום התייחסות לגבי החלטה כביכול של קנדי לטובת התערבות צבאית בויאטנם. הפעולות שננקטו בזמן שלטונו של ק. היו מעוגנות בהסכמים שנחתמו לאחר מלחה"ע השנייה ולא היה בהן דבר הקרוב למעורבות בלחימה. כפי שאמרתי, הנשיא הראשון שהורה על פעולה צבאית אלימה קרי יצירת מגע עם האויב ולא הסתפקות בייעוץ גרידא היה ג'ונסון. למה ג'ונסון הורה על כך? מעבר לגנרל ווסטמורלנד שגם הוא היה דו משמעי הרי שהערכת המצב של הגורמים הבכירים ביותר בממשל היתה שהתערבות צבאית בוויאטנם תוביל למערכה ממושכת, יקרה שהצלחתה המדינית מוטלת בספק לאור ההגבלות הקיימות באזור (סין). אז לא יצא לי להכיר את ג'ונסון ואני גם לא נפגש עם פואד באופן אישי אך אם לדעתך הסיבה שאין לי בכלל חברים צריכה להביא אותי להאמין לפואד שתקציב המדינה ממש זיעזע אותו ולכן הוא פרש מן הממשלה הרי שאנני יכול לקבל את דעתך. שתיים בלילה, הניסוח לקוי והמשפטים ארוכים, עמך הסליחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |