בתשובה לנגה, 06/01/03 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסתכל על זוגות בני 20+ שהם שנה, שנתיים ביחד וכל מה שאני רואה לנגד עיני (בשל התנהגותם אחד לשניה ובשל ההערות שלהם לגבי זוגיות במהלך השיחה) הוא הסטריאוטיפ המזעזע של זוג נשוי מזה 25 שנה שרואה את הזוגיות שלו כסוג של מוסד ארגוני, שיש להמשיך לטפח מכח ההרגל והאינרציה. את הדעיכה שברומנטיקה, באכפתיות ההדדית, ברצון לתקשר1, ב*כיף* של הביחד ועוד, הם מקבלים כגזרה משמים או (במקרה היותר גרוע) כדבר רצוי, מקובל ונכון. הם חושבים שהם פשוט "עברו שלב" או התקדמו במסלול הזוגיות לאנשהו. לדעתי זה עצוב. הייתי עם חברתי במסיבה ביום שישי האחרון. אחד הנוכחים, בן גילי, שהיה עם החברה שלו, שאל אותי ואת חברתי, בסקרנות, את השאלה : "נו, אז מי אצלכם השפוט?". תחילה חייכתי, חשבתי שהוא צוחק, אך לאחר בירור הבנתי שהוא רציני לחלוטין. לאחר שאני והחברה שלי הרמנו גבה בתמהון, ניסינו להסביר לו שאנחנו לא חושבים במושגים כאלה, בהתחלה ללא הצלחה מרובה. לאחר דיון הוא סיכם : "אה... אז אצלכם יש בעצם שוויון זכויות?". לך תסביר לו שלא חייבים להגדיר זוגיות עם מושגים ממדעי המדינה... זו רק דוגמא קטנה. אני לא חושב שהיא דוגמא יוצאת דופן לגבי הדור שלי, שחושב שהוא צעיר אבל מתנהג נורא זקן. ________________ 1 הם כבר היו קוראים לזה "היכולת לתקשר" או "הצורך לתקשר" למשל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |